יום ה כ"ח בסיון
14:57
פרשת חקת
א. “התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש" כא, ז
מדוע בקשו בני ישראל שה' יסיר מעליהם "את הנחש", הרי רבים היו הנחשים שתקפו באותה עת את מחנה ישראל, ואם כן היו צריכים לבקש:”ויסר מעלינו את הנחשים". ויש לפרש, שבני ישראל ידעו היטב ש"אין הנחש ממית אלא החטא ממית", והראיה לכך שבכל הזמן שהיו במדבר היו מצויים ביניהם נחשים לרוב, ועם כל זה לא ניזוקו מהם מאחר שלא חטאו. רק כאשר התלוננו על הקב"ה "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל"- מיד הזיקום הנחשים. ולכן ביקשו בני ישראל ממשה שיתפלל אל ה' שיסיר מהם את הנחש, היינו הנחש הקדמוני הוא היצר הרע, שלא יסית אותם לחטוא עוד, וממילא שוב לא יזיקום הנחשים הגשמיים. ובכך ניתן לפרש את תשובת הבורא למשה: ”עשה לך שרף ושים אותו על נס", הקב"ה רמז למשה בכך שלא ניתן לבטל את היצר הרע לגמרי, שאילו לא יהיה קיים היצר הרע תתבטל הבחירה החופשית מהאדם ולא יהיה זכאי לקבלת שכר על מעשיו הטובים בעולם הבא. מה שכן ניתן לעשות הוא רק לשים את הנחש "על נס", כלומר, במקום גבוה שאין יד אדם ממשמשת בו כל הזמן, וכמו כן היצר הרע יתרחק במקצת מהאדם ולא ישלוט בו כל כך כמו ששלט בהם עד אז, אך להסיר אותו לגמרי- אין אפשרות. (אדרת אליהו)
ב. נחש הנחושת ועבודה-זרה
“ויעש משה נחש נחֹשת וישמהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחֹשת וחי" כא, ט; בספר מלכים מסופר שחזקיהו מלך יהודה ראה שבני ישראל הופכים את נחש הנחושת שעשה משה לעבודה זרה, עמד ושברו, שלא יוכלו לעבוד אותו. הגמרא במסכת חולין מביאה את אותו מאורע ומקשה על כך:”אפשר בא אסא (המלך) ולא ביערו (את נחש הנחושת), בא יהושפט (המלך) ולא ביערו? והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום? אלא מקום הניחו לו אבותיו (של חזקיהו) להתגדר בו". ופירש רש"י שם, שאבותיו של חזקיהו הניחו לו תיקון גדול זה שיעשה בעצמו ובכך יגדל שמו, שאם את הכל יעשו האבות במה יגדל שם הבנים. ונשאלת השאלה, איך משה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו לאחר שסיים את תפקידו, והלא "איזהו חכם? הרואה את הנולד", וא"כ היה עליו לראות את העתיד ולהבין שאותו נחש יפתח פתח לרשעים להופכו לעבודה זרה. ועוד, שגם בלי לדעת שעלול לצמוח ממנו איזשהו דבר רע, ג"כ היה על משה לכתת אותו, שהרי כאשר נחש הנחושת גמר את תפקידו, שוב אין בו צורך ומה לו למשה להניחו על עמדו? ונראה לומר, שאותו נחש לימד את עם ישראל כלל חשוב מאוד, שכאשר אדם עושה תשובה, ישועתו תצמח מתוך הצרה עצמה, כמו שנאמר "וממכותיך ארפאיך" (ירמיה ל, יז), שמהמכות עצמן מכין הקב"ה רטיה לאדם. וכעין זה נאמר גם בתלמוד ירושלמי "כי מצאת את לבבו נאמן לפניך" (נחמיה ט, ח), לא נאמר ליבו אלא לבבו, ללמדנו שאף את יצר הרע הפך להיות נאמן לפני ה' יתברך. ולכן הניח משה את נחש הנחושת על עמדו, ללמד לדורות הבאים אחריו שאותו נחש שהמית את ישראל כשחטאו, הוא עצמו ריפא אותם כאשר הם שבו בתשובה. זה גם מסביר מדוע אסא ויהושפט הניחו את הנחש על מכונו, על אף שבימיהם כבר היו אנשים שעבדו בו עבודה זרה. שאותם חוטאים לא היו אלא חלק קטן מעם ישראל, וסברו אותם מלכים שעדיף שמעט יכשלו בו ולרבים הוא ילמד דרך תשובה. אך חזקיהו המלך סבר, שאפילו בשביל אותם מספר אנשים שעובדים בו עבודה זרה, ראוי לבטל אותו; ואין לנו להתחשב בתועלת שתצמח לאחרים כל עוד נכשלים בו בני אדם, ולכן כתת את נחש הנחושת. (בניהו)
ג. לקיים המצוות גם כאשר אין מבינים את טעמם
המפרשים כבר האריכו להקשות מדוע נאמר “זאת חוקת התורה” ולא נאמר “זאת חוקת הפרה”, שהרי מצות פרה אדומה איננה כל התורה כולה, אלא מצוה אחת מתוך מכלול של תרי”ג מצוות וחוקים, ומדוע איפוא תלה הכתוב את כל התורה במצווה זו? ונראה לבאר את הפסוק, בהקדים מה שכתבו הראשונים ז”ל על דברי המשורר האלוקי: “כי חק לישראל הוא, משפט לאלוקי יעקב”, שיש מצוות שהן לישראל בבחינת “חק” - בלא טעם, ברם לאלוקי יעקב הם בבחינת “משפט”, והיינו שאצל הקב”ה נמצא טעם מספיק למצוות אלו אלא שהסתיר אותם מישראל. ומדוע באמת הסתיר הקב”ה את טעמיהם? יש לבאר, שהקב”ה חפץ לנסות את ישראל האם הם שומעים בקולו גם כאשר לא מבינים נימוקיו וטעמיו. ובכך מובן מדוע ניתנה להם מצוות פרה אדומה במרה עוד קודם שקיבלו את התורה בהר סיני, כי רצה הקב”ה לבדוק אותם תחילה האם הם מוכנים לקבל על עצמם גם מצוות שהן מעבר להשגתם השכלית, וזבה יוכיחו שהם ראויים לקבל את התורה. אך במדה ולא היו מקיימים אלא מה שמובן להם על פי השגתם, לא היו ראויים לקבל את התורה ח”ו. ולכן בחר השי”ת לבחון אותם דווקא במצוות פרה אדומה - ולא בחוק אחר - כי הוא החוק הרחוק ביותר מהשגת השכל האנושי. הרי לאותה פרה יש שני כוחות הפכיים: מצד אחד מטהרת היא את הטמאים, ומצד שני מטמאת את הטהורים. וכאשר ישראל השכילו ללכת בדרך תמים, ולהאמין לדברי הקב”ה אף שלא הבינו כלל את סיבת העניין, זכו וקיבלו את התורה בהר סיני. וזוהי כוונת הכתוב “שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו”, שהקב”ה שם לישראל “חק” שאצלו אמנם הוא בבחינת “משפט” עם טעם, והסיבה לכך מבוארת בהמשך הפסוק: ש”שם ניסהו”, שביקש הקב”ה לנסותם האם הם מוכנים לקיים את דבריו גם כשלא מסיגים את ההגיון שבאותו ציווי. לאור זאת ניתן ליישב מה ששאלנו בראש דברינו, מדוע נקראת פרשת פרה אדומה “חוקת התורה”, כי אותה חוקה של פרה אדומה ניתנה לישראל כדי לראות האם ראויים הם לקבל את התורה ואם לאו (בן איש חי)
ד. “זאת חוקת התורה.. ויקחו אליך פרה אדמה תמימה” יט, ב
עלינו לתת את הדעת על האריכות שבה שלמה המלך ע”ה תיאר את מאמציו להבין את פישרה של מצוות פרה אדומה. ולכאורה כך היה צריך לומר: “פרשה של פרה אדומה חקרתי והיא רחוקה ממני”, מהם איפוא הלשונות “שאלתי, פשפשתי, אמרתי אחכמה”? לכל מצוה שבתורה יש הסבר על פי כל הפרד”ס, דהיינו פשט, רמז, דרוש וסוד, ולפי כל דרך ניתן לדרוש את טעמי המצוות. אך לחוקים - כגון פרה אדומה וכדומה, יש רק שלושה דרכים שעל פיהם ניתן לפרש אותם: רמז, דרוש וסוד, שהרי על פי הפשט הם חוקה בלא טעם - שאילו היה להם טעם לפי פשוטו של מקרא - שוב אין הם בכלל חוקה. והנה, במצות פרה אדומה, הקב”ה הסתיר מאתנו אף את שלושת הדרכים הנוספים בהם כן ניתן להסביר אותה, וכמו שדרשו במדרש על הפסוק “ויקחו אליך פרה אדומה”, שה’ אמר למשה: “לך אני מגלה טעמיה ולא לאחרים”. הוי אומר, למרות שעל פי רמז, דרוש או סוד ניתן להבין את מצות פרה אדומה, אך הקב”ה הסתיר את הדבר מעיני הבריות וגילה זאת רק למשה. ובכך ניתן להבין את אריכות לשונו של שלמה המלך ע”ה באומרו “חקרתי, שאלתי, פשפשתי” כשכוונתו לומר: אמנם על דרך הפשט אין טעם למצות פרה אדומה, אך בשלושת הדרכים הנותרים הלא יש לה הסבר, ולכך חקרתי בדרך הרמז, שאלתי בדרך הדרוש ואף פשפשתי בסוד הדברים, אך למעשה לא מצאתי את טעם פרה אדומה ועדיין - “היא רחוקה ממני”. (חז"ל)
א. "הבוסר הוא אבי כל בשל"
ב. "אין ירושה טובה מהמוסר"
ג. "אין העולם עשוי הפקר"