יום ו ב' בתשרי
13:01
פרשת וישב
א. "וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"
אמר רבי חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שהרי בשביל משקל שני סלעים מילת (=אריג משובח) לכתונת פסים שעשה יעקב ליוסף, יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו למצרים” (שבת י). “נתגלגל הדבר וירדו למצרים” - הרי לנו, כי עיקר גלות מצרים מוגדר בלשון חז”ל כ”גלגול”. עלינו לעמוד על פשר ההגדרה הזו. אלא כשם שהתחלת הגלות המובטחת לישראל היתה בארץ כנען, שהרי הקב”ה אמר לאברהם “ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה” (בראשית טו, יג) ובפועל שהו בני ישראל במצרים רק מאתיים ועשר שנים. אחד ההסברים שאמרו חז”ל הוא כי שנות הגלות החלו בעצם להימנות כבר משנולד יצחק ופירוש הדבר כי הבטחת הגלות אין הכוונה דווקא על העינוי והשעבוד שבארץ מצרים, אלא גם על השלילה מחירותם - כהדגשת לשון הפסוק “בארץ לא להם” - ואם כן, יתכן שאילו זכו היו נשארים בארץ כנען ושם היתה מתקיימת הבטחת הגלות במלואה. אך דבר מכירת יוסף על ידי השבטים הוא אשר גרם לצורה הקשה של הגלות המובטחת - השעבוד והעינוי המצרי - ובדרך זו יתפרש לשון חכמינו “נתגלגל” הדבר והגלות נכנס לשלב הקשה ביותר, וירדו למצרים”. על פי תורת הסוד יש לפרש כי מאמר הקב”ה לאברהם על עתידם של ישראל להיות בגלות, אינו הכוונה בהכרח למציאות הנראית בעינינו כאן על הארץ. שהרי כך נאמר (תהלים קיט, פט): “לעולם ה’ דברך נצב בשמים”, כלומר כאשר זוכים אזי דבר ה’ וגזירתו הקשה נשארים בשמים ואינם יורדים כלל לארץ. אולם משלא זכינו ונחלקו השבטים עם אחיהם או אז 'נתגלגל' הדבר” אותו ה”דיבור” הקשה התגלגל מן השמים וירד לארץ, והוצרכו אבותינו לרדת מצרימה, פשוטו כמשמעו. פירוש נוסף בדרך רמז: דברי חז”ל “נתגלגל הדבר” הם המשך לנאמר קודם לכן - “נתקנאו בו אחיו”, ופירושו שאותיות “קנאה” נתגלגלו והפכו “נאקה” בצרת הגלות, שעל גלות זו שבמצרים נאמר בתורה: “וישמע אלוקים את נאקתם". (בן יהוידע)
ב. "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ"
בגילו היה יוסף בן שבע-עשרה שנים, אולם מחמת אישיותו הגדולה אהוב היה אצל יעקב אביו באופן שהיה מדמה אותו בעיניו ל”זקן”, שהוא נוטוריקון: זה שקנה חכמה. “בן זקונים הוא לו”. נוכל להסביר את הדבר על פי דברי בעל “אהל יעקב” על הנאמר בתורה (דברים ה, טז): “כבד את אביך... למען יאריכון ימיך”. ומפרש: בן המכבד את האב - ואביו אכן יקר ומוערך מאוד בעיניו - ודאי משתדל הבן לקלוט וללמוד מכל החכמות והמושכלות אשר השיג אביו במשך שנות חייו המרובות. בן כזה המתבשם לאורו של אביו, גם בעודו קטן בשנים מסוגל להכיל הרבה חכמה ומדע משל אביו, ובמידה מסוימת מתעלה ברכישת ידיעות ומושכלות כאילו חי בעולם מספר רב של שנים. והוא אשר הבטיחה התורה הקדושה: על ידי שתקיים מצוות כיבוד אב בהידור, תזכה “למען יאריכון ימיך” - שהיו חיי הבן “ארוכים” ומלאים בתוכן ובחכמה, עד שנחשב כאילו הוא “חי” גם באותן השנים של אביו. אולם הרשעים שאינם לומדים מאחרים כלל, לא זו בלבד ששנות חייהם אינם עשירים בחכמה ובדעת, אלא גם ימיהם הם קצרים ביותר, כי מאבדים את הכול. יוסף הצדיק ע”ה, אשר במשך שבע-עשרה שנותיו שימש את יעקב אבינו, למד מדרכיו הנפלאים ומן החכמות והמושכלות אשר השיג, וסיגל אותם לעצמו. לפיכך נחשב לבן זקן - “בן זקונים הוא לו”. (בן איש חי)
א. "בכל איש יש דבר יקר"
ב. "לפני הנשואים פקח שתי עיניים, ולאחר הנשואים עצום עין אחת"
ג. "למה לשנוא בחינם כשאפשר לאהוב בחינם"