יום ב ל' בכסלו
11:01
פרשת ויחי
א. "וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ"
יוסף הצדיק ביקש למלאות את משאלת יעקב אבינו, מחמת מצוות “כיבוד אב”, ולא משום התחייבות שלו על ידי שבועה בלבד, על כן אמר יוסף הדגיש “אנוכי אעשה כדבריך” - מצד הציווי שלך. אך עדיין יעקב מפציר בו להישבע, משום שגם זה נכלל במצוות “כיבוד אב”, “השבעה לי” - בגלל הציווי שלי. מאחר שגם השבועה תיכלל בגוף הציווי של יעקב, אז כאשר יוסף יזדרז לקיים את דבריו, נמצא מקיים מצוה “כפולה” - גם מצוות השבועה בנוסף למצוות כיבוד אב. אמנם עדיין עלינו לבאר את הדברים יותר. מדוע המתין יעקב עד עתה, ולא ביקש הימנו להישבע מיד עם תחילת דבריו? אלא, שקשה היה על יעקב אבינו לבקש מיוסף להישבע לו, כי הדבר יראה כאילו חושד ביוסף שמא לא ימלא חלילה את מבוקשו כהוגן, עד שהוא רואה צורך להשביעו על כך. מסיבה זאת נמנע יעקב להשביע את יוסף, ורק מחמת כיבוד אב מצווה עליו להעלותו לארץ ישראל, ואכן יוסף מבטיח לאביו “אנוכי אעשה כדבריך”. אך בדברים אלו רומז יוסף לאביו לאמור: “אעשה כדבריך”, באמת גם בדעתי לעשות כמוך, ולבקש מעם ישראל להעלות אותי מארץ מצרים, ולהביאני אל הארץ הקדושה. כפי שאכן נאמר בסוף הפרשה (נ, כה): “וישבע יוסף את בני ישראל לאמור פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה”. אף יוסף שיודע על רוב הקושי שיהיה להם לישראל בעת טרדתם ביציאת מצרים בחפזון - כחלוף מאתיים שנה - זקוק היה לצוות להם על מבוקשו על ידי “שבועה” דווקא. ואז יהיו מוכרחים להשתדל ולהתאמץ לקיים צוואתו. רק עכשיו, משראה יעקב כי גם יוסף חפץ להקבר בארץ ישראל, ובוודאי יהיה גם הוא זקוק להשביעם, אמר לו: אם כן, גם אני משביעך עתה, כך לא יוכלו אחיך להתרעם על שאתה משביע אותם בדבר הקבורה, פן יאמרו לך “וכי אביך השביע אותך, כפי שאתה משביע אותנו?”, אלא “השבעה לי” ואז יהיו גם הם מוכרחים להישבע. יוסף קיים דבריו ונשבע לאביו, ואכן בבוא הזמן אף הוא משביע את בני ישראל להעלותו גם כן מארץ מצרים. (בן איש חי)
ב. "וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו"
יש להתבונן בהדגשה “ויהי ימי יעקב”, הנראית לכאורה מיותרת. נוכל להבין זאת, על פיהכתוב במשלי (י, כז): “יראת ה’ תוסיף ימים, ושנות רשעים תקצורנה”. יש להבחין בהבדל שבין הגדרת זמן חייו של הצדיק לבין חיי הרשע, ה”צדיק” שהוא ירא ה’ - חי “ימים”, לעומת זאת חיי הרשעים נקראים “שנים”. ביאור הדבר: יום אחר בחיי הצדיק חשוב באיכותו כמו שנה של רשע, שהרי הוא מסגל לעצמו תורה ומצוות ביום אחד יותר ממה שיעשו אחרים בשנה שלימה. וזהו הביאור “ויהי ימי יעקב - שני חייו”. הימים שלו חשובים באיכותם ל”שנים”. עוד יש לומר: למרות שהאדם מנצל בעיקר את ימיו, ואילו את לילותיו הוא מקדיש למנוחה ושינה - הנחשבים לכאורה כשעות של בטלה, אך הצדיק קובע עתים לתורתו גם בלילות, ואפילו בעת שהוא יושן יש אצלו “עליית נשמה”, נשמתו עולה למעלה ולומדת תורה בישיבות הצדיקים שבהיכל העליון. נמצא, כי גם לילותיו חשובים כ”ימים”, באופן שכלרגע ורגע מנוצל עד תום (ומזה נובע שורש הפתגם “משים לילות כימים”). ועל זה נאמר“ויהי יעקב שני חייו” - כל “שני חייו” של יעקב היו גדושים ב”ימים” מלאים של יעקב איש התם יושב האוהלים, וכאילו לא קיימים בהם לילות. (בן איש חי)
א. "סימן יפה באדם שהוא בישן"
ב. "גוף בלא חכמה, כבית ללא יסוד"
ג. "כשאדם מתעלה העולם מתעלה עימו"