יום ה כ"ח בסיון
15:11
פרשת וארא
א. "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"
"וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה". הקב"ה נגלה בברית בין הבתרים אל אברהם אבינו ואומר לו: בניך ירדו לגלות בארץ לא להם, "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית טו, יג) מאוחר יותר חוזר ומבטיח לו הקב"ה שגלות מצרים תהיה בפועל רק מאתיים ועשר שנים, כמניין  רד"ו. והגם שלא מפורש בפסוק הבטחה חוזרת זו, מכל מקום רגלים לדבר ורמז נאה ישנו במקום אחר: כתוב "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום" המילה "היו" במלאו הוא ראשי תיבות: ה' י'ו'ד= 20, ו'י'ו=22, דהיינו ה' פעמים כפול מ"ב (42), סך הכל עולה מאתיים ועשר כמניין רד"ו. זהו שהבטיח הקב"ה לאברהם,שלאחר ה'יו- שהוא רד"ו שנה, כמבואר- יהיה לגוי גדול ועצום, יען שיצאו בניו ממצרים כבני חורין וברכוש גדול, כמובטח מאיתו יתברך.

מכוח הבטחה זו, אמר יעקב אבינו לבניו בטרם רדתם מצרימה, 'הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רד"ו שמה' - פירושו: הנה שמעתי -ברוח הקודש, כי יש שבר –מלשון שבירה- במצרים, ומניין שנות הגלות תישבר, רד"ו. ובני ישראל ישבו רק רד"ו שנה, "שמה" אותיות משה, היינו שלאחר כן יבוא משה רבינו ויוצאים מעבדות לחרות. לפי האמור אפשר להסביר את הפסוק באופן נפלא: "קוצר רוח" - פירושו שצריך לקצר את המילה "רוח", לפי החשבון הבא: אות "ר"- אם נקצץ את ראשו משמאל, ידמה לאות "ו", אות "ו" –אם נחתוך רגלו מלמטה, ישווה לאות "י", אות "ח"- אם נקצר את רגלו השמאלית בחלקו העליון,יצמח תחתיו אות "ה" היוצא מזה שאם מקצרים את המילה "רוח" יופיע תחתיו המילה "היו", המרמזת על שנות הגלות כמניין רד"ו, כמו שביארנו לעיל. וכך יתיישב לשון הפסוק: "וידבר משה כן אל בני ישראל"- בישר להם שהגאולה קרובה לבוא, אך בני ישראל תמהו, הלוא עברו רק רד"ו שנים מתוך הד' מאות שנה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו, והיכן הבטיח לקצר את הגלות? "ולא שמעו אל משה"- לא הבינו את מה שהסביר להם משה, ש"מקוצר-רוח " היינו שמילת "רוח" מתקצרת ל"היו" והגלות תישבר למניין רד"ו שנה. זאת עוד, לא נתנו ליבם להאמין ל"מעבודה קשה" - שבזכות קושי העבודה וכובד המלאכה ישלימו את שנות הגלות ויקצרו את שהותם בארץ מצרים, ואחר כן יצאו מאפילה לאור. (עוד יוסף חי)
ב. "וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" ו,יב
"וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים". מדוע משה היה ערל שפתיים? פירוש נאה כתבו המפרשים: יוסף הצדיק מסר לבני ישראל לפני מותו את סימן הגאולה, כמו שכתוב (בראשית נ, כד) "פקוד אפקוד", אמר להם יוסף, מי שיבוא ויאמר לכם לשון "פקידה" פעמיים, אות הוא לכם שהוא הגואל. והנה משה רבינו בא לבני ישראל ובישר להם על הגאולה בסימן הזה,כמו שכתוב (שמות ג, טז) "ואמרת אליהם ה' אלהי אבתיכם נראה אלי... לאמר: פקד פקדתי אתכם... ואמר: אעלה אתכם מעני מצרים", והיה חשש שמא יאמרו ישראל, שבעצם בדה משה את עניין הגאולה מליבו, וזה שהוא מוסר להם את סימן "הפקידה", משום שגם הוא שמע וידע שצריך לומר סימן זה, לכן הוא בא ואומר את זה לישראל. לכן עשאו הקב"ה ערל שפתיים, וידוע שערל שפתיים לא יכול להוציא מפיו היגוי ברור של האותיות "בומף",שמוצאן מהשפתיים. ולמרות שהיה למשה פגם בשפתיו אמר להם בלשון חלקה וברורה את הסימן "פקוד פקדתי", ושמעו בני ישראל שהוא אומר את האות "פ" בצורה ברורה ושלא כדרך הטבע, למדו מזה שאכן שלוחו של הקב"ה הוא להוציאם ממצרים. העולה מזה, שכוונת היותו של משה ערל שפתיים, הוא בשביל שיאמינו ישראל שהוא הגואל מאת הקב"ה, ואכן כתבו חז"ל (פסיקתא זוטרתי, נצבים ל, י) ש"אין ישראל נגאלין אלא מתוך שכפרו בעבודה-זרה" ובזכות שהאמינו בה'. דברים אלה משתקפים היטב בלשון הפסוק: "וידבר... הן בני ישראל לא שמעו אלי" - חלש דעתו של משה ואמר לקב"ה: הנה בני ישראל אין להם אמונה בי - אף שיש בידם סימן ברור שאני הגואל, מחמת זה שאני ערל שפתיים - וממילא אין בידם שום זכות להיגאל, "ואיך ישמעני פרעה" - אין לי דבר בפי שיכול לגרום לפרעה להאזין ולהקשיב בקולי, מאחר ואין בהם אמונה, "ואני ערל שפתיים" - מסתבר איפא שזה שנעשיתי "ערל שפתיים" לא עזר מאומה, והיה לשווא ולריק, הואיל ולא מאמינים בי. (אדרת אליהו)
ג. "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְ-ה-וָ-ה" (א, יג)
"וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני י-ה-ו-ה: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי י-ה-ו-ה לא נודעתי להם” (ו,ב). ושמי ה' לא נודעתי להם - אתמהה?!, והלא כתוב מפורש הוא אצל אברהם אבינו (בראשית טו, ז) “ויאמר, אליו אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים”, היינו שנגלה אליו בשם “הויה”. זאת ועוד, מדוע הוזקק לומר הקב”ה למשה שוב “אני ה'”, וכי לא ידע משה מי המדבר אליו? ובכלל יש להבין, מה עניין התגלות הקב”ה לאבות הקדושים, לעניין שליחותו של משה רבינו לבני ישראל? הלא דבר הוא. שני כללי ברזל ישפכו אור על תמיהותינו אלו:כלל ראשון: בידוע, כשירצה הקב”ה לגאול את בני ישראל מיד אומה המתגרה בהם, הוא משתמש עם שלוש משמותיו הקדושים לבצע בהם פעולות הנצרכות לגאולה, כסדר הזה:

א. אל - שם זה פועל לביטול המקטרגים המעוררים דינים על כלל ישראל, כמו שכתוב בזוהר הקדוש על הפסוק (תהילים ז, יב) “ואל זועם כל היום”, ששם “אל” זועם על אלו שרוצים לקטרג על בני ישראל.

ב. שדי - כידוע שלכל אומה יש שר בשמים המגן על אותה ארץ, ושם ש-ד-י משדד המערכות, מפיל שרו של אותה אומה, ומשתיקו מלפעול בעד אומתו.

ג. י-ה-ו-ה - שם קודש זה מועיל להביא את הגאולה, ופועל ניסים לכלל ישראל שלא כדרך הטבע, כמו שכתוב (שמות יז, טו) “ויקרא שמו הויה ניסי”, היינו ששם “הויה” עושה את הנס.
כלל זה מרומז היטב בשירת הים (טו,ג) “ה' אי''ש מלחמה” היינו שבזמן מלחמה, הקב”ה מסתייע עם שלושה משמותיו העולים בראשי תיבות “איש” - אל, י-ה-ו-ה, שדי.

כלל שני:
הש”ך ז”ל מסביר ההבדל שבין הניסים שנעשו לאבותינו הקדושים לבין הניסים שעשה הקב”ה לבני ישראל במצרים. דאילו ניסים שנעשו לאבות הקדושים, היו נסתרים, והעולם לא ראה את כוחו הגדול יתברך, ניסים אלו נעשו ב”אספקלריא שאינה מאירה”. לעומת זאת, ניסים שנעשו לכלל ישראל במצרים, היו גלוים לעין כל, וראו עמי הארץ מעשה תוקפו וגבורתו ה’ יתברך, ניסים אלו נעשו ב”אספקלריא המאירה” (ראיה ברורה).

ועתה הבה נתבונן בהשתלשלות המאורעות: משה רבינו ראה שאחרי שביקש מפרעה לשלח את בני ישראל מארצו, לא רק שסירב לבקשתו ודחה אותו מעל פניו, אלא הכביד את העבודה על בני ישראל, עקב כך נתיירא משה שמא המקטרגים מעוררים דינים על ישראל, ושרו של מצרים פועל למעלה לבטל הגאולה, ומן הסתם, חשב משה, לא השיגו שמות “אל” ו”שדי” את מטרתם לבטל רוע הגזירה. לפיכך בא משה בטרוניה אל הקב”ה: על אף ש”באתי אל פרעה לדבר בשמך” היינו בשם “הויה” המועיל להביא את הגאולה, למרות זאת “הרע לעם הזה”, לא די שלא גואלם אלא אף הוכבד עול העבודה עליהם, ומובן מכך ש”והצל ולא הצלת” שתי הצלות במשמע, אחד פעולת הצלה בשם “אל” והשני הצלה בשם “שדי” וממילא לא יכול שם “הויה” המועיל רק אחר שמות הללו להשפיע לנס הגאולה. השיב לו הקב”ה “עתה תראה”, פירושו כעת תחזה בניסים ונפלאות שלא ראית עד כה, ויהיו אלו ניסים גלויים ב”אספקלריא המאירה”. לאור האמור נשכיל להבין מאמר הכתוב: ויאמר אליו אני י-ה-ו-ה, אמר הקב”ה למשה: דע והבן ששמות “אל” ו”שדי” הועילו כבר והשיגו את מטרתם, וזה לך האות שהרי “אני ה'”, מביא אני כעת באמצעות שמי הקדוש “הויה” ניסים גלויים באספקלריא המאירה, שלא נראו כמותם, ויהיו מחוץ לדרך הטבע. ואם תתמה: “וארא אל וכו’..” הרי כבר הראתי אותותי ומופתי לאבות הקדושים, ואין בניסים אלו משום חידוש? אענה לך: “באל, שדי ושמי ה'”, אמנם השפעתי עליהם ניסים בכוח שלושה משמותי האלו, מכל מקום “לא נודעתי להם”, לא היו ניסים אלו באספקלריא המאירה בגלוי ובפרסום, אלא בדרך הנסתר. לכן “אמור לבני ישראל אני ה'”. (בן איש חי)
א. "הנדיב השלם הוא אשר נותן תדיר, קודם שישאלו ממנו"
ב. "המנהיג הנאמן לאדם הוא שכלו"
ג. "כבוד וקלון ביד הלשון"