יום ו ב' בתשרי
13:06
פרשת בשלח
א. "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם"
"הנני ממטיר לכם לחם מן השמים... למען אנסנו הילך בתורתי אם לא", מבואר אפוא כי ה'מן' שימש גם כניסיון האם הולכים בני ישראל בדרך התורה או לא. אולם כבר עמדו רבים על מדוכה זו, במה מתבטא הניסיון הזה, ואיך שייך ניסיון בלחם השמים, לעניין התורה? ופירש בזה מוהר"ר יהונתן אייבשיץ ב'יערות דבש', על פי המבואר במסכת אבות: "כך היא  דרכה של תורה: פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן... ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך" ובמהר"ם שיף ביאר את אריכות לשון התנא 'ואם אתה עושה כן', הדגשה זו באה להורות כי עיקר המעלה של אוכלי פת במלח וכו' היא דווקא למי שמצד מצבו הכלכלי מסוגל לאכול מעדנים ולישון על מיטות מהודרות, אלא שמרצונו הטוב עוזב הוא את התענוגים האלה בשביל חביבות עסק התורה, ואז נאה לומר לו 'אשריך וטוב לך', אולם מי שאוכל פת במלח ומים במשורה מחמת שהוא עני ואין ידו משגת ליותר מזה, אין מעשיו מוכיחים עליו שום מעלה כי אכן מחבב הוא את התורה כהוגן. מאחר והלחם של המן היו בו כל הטעמים, כמבואר בחז"ל-היה אפשר לראות על כל אדם ואדם עד כמה הוא מחבב את התורה ועוזב את כל התענוגים האחרים: מי שרצה לאחוז בדרכה של תורה היה טועם בו רק "פת במלח", אבל שאר בני אדם היו טועמים בו כל מטעמים שבעולם. ובזה יתיישב גם מאמר הקב"ה 'הנני ממטיר לכם לחם מן המשמים' - והלא כל הטעמים היו בו, ומדוע קרא לו למן "לחם". אלא שכאמור, הקב"ה המטיר על הארץ "לחם", ובזה היה טעמו הבסיסי. פת במלח ('לחם' אותיות מל"ח) אלא שהדבר עודנו תלוי ברצונם של האוכלים, בעלי דרכה של תורה היו באמת רוצים לטעום בו פת במלח, מה שאין כאן שאר האנשים. ואכן משום כך שימש לחם המן 'למען אנסנו הילך בתורתי אם לא'- ראה הקב"ה מי בישראל אוחז דרכה של תורה שהוא "פת במלח תאכל", או שאינו אוחז דרכה של תורה, וחפץ הוא לטעון כל המטעמים אשר 'תאווה האדם מרצונו'. (בן איש חי)
ב. "כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ"
"והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" על ידי שנאזין למצוות ה'- רמ"ח מצוות עשה, ונשמור על כל חוקיו-שס"ה מצוות לא תעשה, אזי נינצל מכל מחלה. ומסיים הפסוק: 'כי אני ה' רופאיך'. יש לפרש, כי ה' יתברך נתן את התורה לישראל מפני שהוא רופא הנפשות, ולשם כך ירדה הנפש לעולם, לקבל כאן בעולמנו את רפואתה ותיקונה המושלם. ואכן בכך התעלינו על אומות העולם, שהם נצטוו אלא בשבע מצוות בני נח, שהם מצוות שכליות בלבד, אולם אנו זכינו לקבל סמים מיוחדים שירפאו לגמרי את הנפש העליונה מחולאיה, על ידי התורה ומצוותיה. כשם שברפואת אדם קיימים שני מישורים: הדברים שאסור לחולה לעשות- להתרחק מהמאכלים המזיקים לו וכדומה, והדברים שהוא חייב לעשות- לקחת סמי רפואה, וכדורי תרופות כדי להתרפא ממחלתו. כך גם ציווה עלינו הקב"ה 365 אזהרות- של לא תעשה, שהם בבחינת "סור מרע", ומצד שני נצטווינו ב-248 מצוות עשה שהם בבחינת "עשה טוב". וזהו שאמר הכתוב 'כי אני ה' רופאך'- שני סוגי מצוות וחוקים הריני מצווה אליכם, כדוגמת הרופא שיש לו שני סוגי ציוויים כדי להבריא את החולה ולהקימו מחוליו. כך גם אתם מסובבים במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, לרפואתכם ותיקונכם. (ברכת חיים)
ג. "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ"
לעולם לא אלקה אותך מתוך כוונה פשוטה להלקות, כדרך שעשיתי זאת לגבי המצרים. ואף אם אי פעם אשים עליך מחלות בתור עונש, הרי זה משום “כי אני ד’ רופאך”, כשם שרופא מכאיב לפעמים לחולה על ידי כריתת אבר או הקזת דם, כדי לרפאו ולהחלימו על יד כך, כך גם אעניש אותך מתוך כוונה לרפאותך מן הרע שבקרבך ולהבריאך מבחינה רוחנית (מלבים). רופא-הבית הקבוע, שאינו מקבל שכרו בעד כל ביקור וביקור, אין לו כל עניין שיחלה לקוחו, כי אם כל תפקידו הוא לשמור על בריאותו ולמנוע מחלה ממנו. כך גם השי"ת נתן לנו מצוות וחוקים, כדי לשמור על בריאות נפשנו, למנוע ממנה מחלה, וזהו פירוש הפסוק, הלא אני הוא רופאך הקבוע, לפיכך “לא אשים עליך” נותן אני לך מצוות כאלה, אשר מלכתחילה ימנעו ממך כל מחלה. (תורת משה)
א. "אומה זו שלושה סימנים בה: רחמנים, ביישנים וגומלי-חסדים"
ב. "אין דן יחיד אלא אחד"
ג. "אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ"