יום ד י"ג בכסלו
11:37
פרשת בשלח
א. "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ"
שבת של סדרת "בשלח" היא הידועה כ'שבת שירה' לישועת ישראל, ויש בה גמר יציאת מצרים והתגלות ה' הגדולה בשידוד מערכות הטבע על-ידי הנס הגדול של קריעת ים-סוף, מעבר ישראל ביבשה בתוך הים ובעקבותיו שירת-הים הנשגבה בזכרון הדורות, ואכן שירה זו נקלטה בסידור התפילה, וכל יהודי המקיים מיצות תפילה, אומרה בכל יום מכל 365 ימות השנה. אולם לאמיתו של דבר יש בסדרת "בשלח" הרבה יותר מזה. היא אמנם פרשת הגאולה והנס הגדול המביא לאותה גאולה, אולם זוהי גם פרשת המציאות שלאחר הגאולה.

סדרת "בשלח" מורכבת משני חלקים, שלמעשה מציגים ומבטאים שני עולמות של מציאות האדם וערכיו, השונים לחלוטין זה מזה. דבר מעניין ומפתיע מאוד הוא, אם כי יתכן שאינו פרי המקרה, שבגלל חלוקת התורה לסדרות של קריאות שבועיות במהלך השנה, נמצאת סדרה זו מחולקת מבחינה אריתמטית בדיוק לשני חצאים, וכל חלק מיצג אחד משני העולמות אלה, ומתוך 116 פסוקי "בשלח", בדיוק 58 הראשונים שייכים לעולם הראשון, ו-58 הפסוקים הנותרים שייכים לעולם האחר.

שירת-הים כלולה בתפילת שחרית של כל יום, אלא שמתוך השיגרה, הפכו מילות הפסוק מטבע שחוקה בפי אומריה המתעלמים מן הקשיים הרעיוניים שיש בהן. הפסוק: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ" (טו, ב), שימש נקודת מוצא להרבה עיון לשוני וענייני כאחד. לכאורה משמעותו מובנת לנו מאוד, ואף על פי כן יש מקום לשאול מהו הפשט של "וְאַנְוֵהוּ", ובמשך הרבה דורות מתחבטים לומדי המקרא, הוגים, פרשנים ודרשנים, במשמעותה המילולית של המילה, ובעניין זה ניתן להבחין בכמה גישות. במדרש הקדום "מכילתא" ניתפסה המלה "וְאַנְוֵהוּ" כנגזרת מ'נוי' שפירושה 'יופי', וזו לשון התנא ר' ישמעאל: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ", וכי היאך אפשר לו לאדם לנאות את קונו? אלא, הוי אתה נאה לפניו במיצוות, עשה סוכה נאה, לולב נאה, תפילין נאות וציצית נאה'; כלומר, תודעתו של האדם במעמדו לפני ה' היא המביאה אותו להתנאות בעבודת ה'. אולם באותו מקור יש גם הסבר אחר לאותה מלה והוא מפתיע ועמוק ביותר: 'אבא שאול אומר: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" הידמה לו; מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום; הכיצד? עשה עצמך כמוהו להידבק בדרכיו'; ומה עניין "וְאַנְוֵהוּ" ל'הידמה לו'? אלא 'וְאַנְוֵהוּ' מהווה מעין תקציר למילים 'אני והוא', ומכאן 'מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון'; ואף שמסתבר כי אין זה הפשט, לפנינו כאן דרש עמוק מאוד, וייתכן כי זוהי גם משמעות הנוסח התמוה 'אֲנִי וָהוּ' הידוע לנו מן ה'הושענות' הנאמרות בימי חג-הסוכות, נוסח המצוי כבר במישנה הקדומה המתארת את שימחת בית השואבה בבית המיקדש, והועתקה למחזורי תפילת החג, אולם אין אנו יודעים בוודאות מה משמעות הנוסח: 'אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא'.

הסבר נוסף ושונה לגמרי מביאה אותה "מכילתא", ולפיו המילה "וְאַנְוֵהוּ" נגזרת מן המילה 'נוה' שמשמעו מעון או בית, ביטוי החוזר במקרא פעמים רבות, ואכן תנא אחר בשם ר' יוסי בן דורמוסקית אומר: 'אעשה לו מיקדש נאה, שנאמר "נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל-נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ", ואין נוה אלא בית-המיקדש שנאמר: "וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ". לכאורה פירוש זה נגזר מן הפירוש הראשון שהבאנו, דהיינו שהאדם יתנאה במעשיו לפני הקב"ה, ובמיקרה זה המעשה בו הוא מתנאה, מתבטא בכך שהוא בונה מיקדש נאה לשם-יתברך. 'רבי יוסף הגלילי אומר, דיבר בנאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם'; כלומר, כאן אין "וְאַנְוֵהוּ" מכוון אל האדם המתנאה בעבודת-ה', אלא היא ענין של מתן שבח לבורא. רש"י מביא תחילה את דברי אונקלוס ואף מוסיף עליהם הסבר בציינו כי "וְאַנְוֵהוּ" בא מלשון 'נוה' כגון "נוה שאנן", ומוסיף לכך: 'לשון נוי, אספר נויו ושבחו לבאי עולם' בדומה לדברי ר' עקיבא. נכדו של רש"י, הרשב"ם שהוא פשטן מובהק אומר: "וְאַנְוֵהוּ", ואיפהו (לשון נוי ויופי) כמו: "הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת צִיּוֹן"; ולגבי פירושו של סבו רש"י הוא מוסיף: 'ואינו לשון "נָוֶה מְשֻׁלָּח", כי כפל סופו מוכיח "וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ" "וְאַנְוֵהוּ", שניהם לשון כיבוד לקדוש-ברוך-הוא'. אבן-עזרא בוחר לו את התפיסה האחרת ומפרש את "וְאַנְוֵהוּ" - אושיבהו בנוה"; כלומר, הוא רואה בכך התחייבות להקים לכבוד-ה' את בית-המיקדש. הרמב"ן מביא את דברי אבן-עזרא 'אושיבנו בנוה' ומוסיף: 'זה אלוהי אבי וארוממנהו שאספר גבורתיו, וזה הוא ודאי פשוטו של מקרא'.

ניתן איפוא לסכם ולומר כי מחציתה הראשונה של הסדרה היא כאמור תופעה חד-פעמית, ואילו המחצית השניה מבטאה את מה שמתמיד ועומד בקיומו עד היום, ודבר זה משמעותו תהומית, שהרי אותו עולם ניסי בו נושע עם-ישראל על ידי התגלות ה' בהיסטוריה, דוקא הוא לא הביא לידי אמונה, ונמצא כי "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" לא היתה כי אם תגובה רגעית על עצם עובדת ההצלה, ומעבר לכך לא השאירה אחריה כל עקבות. בסיפור זה באה התורה ללמדנו דבר גדול מאוד, שהכרת האדם את עצמו מבחינת מעמדו לפני ה', בה גלומים תיקון האדם והעולם, איננה יכולה לבוא על-ידי התערבות מן החוץ, אלא היא המשימה הגדולה המוטלת על האדם. האמונה איננה ניתנת לביסוס ואין לה קיום על רקע התגלות ניסית, אלא היא דורשת ומחייבת את האדם להאבק על הכרה זו, ודוקא בתנאים בהם שקוע האדם בחיי החולין של יום-יום, ללא ניסים, אותות ומופתים וללא שירה, אלא היפוכו של דבר, בעולם המציב בפני האדם קשיים ומכשולים, ובעיות רבות וחמורות. (ישעיהו)
ב. "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם"
"הנני ממטיר לכם לחם מן השמים... למען אנסנו הילך בתורתי אם לא", מבואר אפוא כי ה'מן' שימש גם כניסיון האם הולכים בני ישראל בדרך התורה או לא. אולם כבר עמדו רבים על מדוכה זו, במה מתבטא הניסיון הזה, ואיך שייך ניסיון בלחם השמים, לעניין התורה? ופירש בזה מוהר"ר יהונתן אייבשיץ ב'יערות דבש', על פי המבואר במסכת אבות: "כך היא  דרכה של תורה: פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן... ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך" ובמהר"ם שיף ביאר את אריכות לשון התנא 'ואם אתה עושה כן', הדגשה זו באה להורות כי עיקר המעלה של אוכלי פת במלח וכו' היא דווקא למי שמצד מצבו הכלכלי מסוגל לאכול מעדנים ולישון על מיטות מהודרות, אלא שמרצונו הטוב עוזב הוא את התענוגים האלה בשביל חביבות עסק התורה, ואז נאה לומר לו 'אשריך וטוב לך', אולם מי שאוכל פת במלח ומים במשורה מחמת שהוא עני ואין ידו משגת ליותר מזה, אין מעשיו מוכיחים עליו שום מעלה כי אכן מחבב הוא את התורה כהוגן. מאחר והלחם של המן היו בו כל הטעמים, כמבואר בחז"ל-היה אפשר לראות על כל אדם ואדם עד כמה הוא מחבב את התורה ועוזב את כל התענוגים האחרים: מי שרצה לאחוז בדרכה של תורה היה טועם בו רק "פת במלח", אבל שאר בני אדם היו טועמים בו כל מטעמים שבעולם. ובזה יתיישב גם מאמר הקב"ה 'הנני ממטיר לכם לחם מן המשמים' - והלא כל הטעמים היו בו, ומדוע קרא לו למן "לחם". אלא שכאמור, הקב"ה המטיר על הארץ "לחם", ובזה היה טעמו הבסיסי. פת במלח ('לחם' אותיות מל"ח) אלא שהדבר עודנו תלוי ברצונם של האוכלים, בעלי דרכה של תורה היו באמת רוצים לטעום בו פת במלח, מה שאין כאן שאר האנשים. ואכן משום כך שימש לחם המן 'למען אנסנו הילך בתורתי אם לא'- ראה הקב"ה מי בישראל אוחז דרכה של תורה שהוא "פת במלח תאכל", או שאינו אוחז דרכה של תורה, וחפץ הוא לטעון כל המטעמים אשר 'תאווה האדם מרצונו'. (בן איש חי)
ג. "כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ"
"והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" על ידי שנאזין למצוות ה'- רמ"ח מצוות עשה, ונשמור על כל חוקיו-שס"ה מצוות לא תעשה, אזי נינצל מכל מחלה. ומסיים הפסוק: 'כי אני ה' רופאיך'. יש לפרש, כי ה' יתברך נתן את התורה לישראל מפני שהוא רופא הנפשות, ולשם כך ירדה הנפש לעולם, לקבל כאן בעולמנו את רפואתה ותיקונה המושלם. ואכן בכך התעלינו על אומות העולם, שהם נצטוו אלא בשבע מצוות בני נח, שהם מצוות שכליות בלבד, אולם אנו זכינו לקבל סמים מיוחדים שירפאו לגמרי את הנפש העליונה מחולאיה, על ידי התורה ומצוותיה. כשם שברפואת אדם קיימים שני מישורים: הדברים שאסור לחולה לעשות- להתרחק מהמאכלים המזיקים לו וכדומה, והדברים שהוא חייב לעשות- לקחת סמי רפואה, וכדורי תרופות כדי להתרפא ממחלתו. כך גם ציווה עלינו הקב"ה 365 אזהרות- של לא תעשה, שהם בבחינת "סור מרע", ומצד שני נצטווינו ב-248 מצוות עשה שהם בבחינת "עשה טוב". וזהו שאמר הכתוב 'כי אני ה' רופאך'- שני סוגי מצוות וחוקים הריני מצווה אליכם, כדוגמת הרופא שיש לו שני סוגי ציוויים כדי להבריא את החולה ולהקימו מחוליו. כך גם אתם מסובבים במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, לרפואתכם ותיקונכם. (ברכת חיים)
ד. "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ"
לעולם לא אלקה אותך מתוך כוונה פשוטה להלקות, כדרך שעשיתי זאת לגבי המצרים. ואף אם אי פעם אשים עליך מחלות בתור עונש, הרי זה משום “כי אני ד’ רופאך”, כשם שרופא מכאיב לפעמים לחולה על ידי כריתת אבר או הקזת דם, כדי לרפאו ולהחלימו על יד כך, כך גם אעניש אותך מתוך כוונה לרפאותך מן הרע שבקרבך ולהבריאך מבחינה רוחנית (מלבים). רופא-הבית הקבוע, שאינו מקבל שכרו בעד כל ביקור וביקור, אין לו כל עניין שיחלה לקוחו, כי אם כל תפקידו הוא לשמור על בריאותו ולמנוע מחלה ממנו. כך גם השי"ת נתן לנו מצוות וחוקים, כדי לשמור על בריאות נפשנו, למנוע ממנה מחלה, וזהו פירוש הפסוק, הלא אני הוא רופאך הקבוע, לפיכך “לא אשים עליך” נותן אני לך מצוות כאלה, אשר מלכתחילה ימנעו ממך כל מחלה. (תורת משה)
א. "איזוהי העבודה הרצויה לאדם ביותר? זו שהוא מוכשר לה ביותר"
ב. "סימן יפה באדם שהוא בישן"
ג. "למה לשנוא בחינם כשאפשר לאהוב בחינם"