יום ד י"ג בכסלו
23:36
פרשת קדושים
א. "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ"
נרצה לפרש בס"ד כפל הלשון ("הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ") לימד הכתוב מוסר גדול לאדם שיהיה מוחל לחבירו אף על פי שחטא לו ולא יקפיד על כל דבר, כי יביט בענייניו שבינו לבין הבורא יתברך כמה חטאים חוטא להשי"ת בכל יום והוא יתברך מוחל לו ולמה יתכעס ויקפיד על חבירו שנגע בכבודו שהוא בשר ודם, ובמה נחשב כבודו כנגד כבוד השי"ת ואם כן למה יתכעס על חבירו ויחרה אפו עליו עד שיאמר ראוי זה להרגו על אשר חטא לי בכך וכך, וכן על זה הדרך בהפלגות שמפליג בענשו של חבירו, ומה ישיב לעצמו בחטאיו שבינו למקום; ושמעתי מספרים מעשה במלך א' שגזר על גנב א' לתלותו על עץ, ויאמר הגנב שהוא מקבל גזרת המלך על עונו אך צריך שימתינו לו עד שיעשה לפני המלך חכמה נפלאה שהוא לבדו יודע אותה וכשימות גם היא תמות עמו לכך רוצה שילמדנה למלך כדי שתשאר בעולם ולא תאבד, ויאמר לו המלך מה זאת ויאמר שהוא יודע להביא גרעין א' של תפוחים או פרי אחר ויתקן אותו בסמנים ידועים לו ויתחבנו תוך הקרקע ואחר חצי שעה יהיה הגרעין הזה אילן ויבקע הארץ ויצא אילן גדול מלא פירות, ויתפלא המלך על זאת וקם ובא להגינה שלו ויבואו עם המלך המשנה שלו וגם שר האוצר לראות מעשיו של זה, ויביאו לגנב גרעין של פרי וישרה אותו תוך הסמנים אשר צוה להביא לו ערך חצי שעה, ויאמר הגנב: עתה נגמר בישול הגרעין וצריך לתחבו בקרקע כדי שאחר חצי שעה יהיה אילן גדול אך צריך שזה התוחב את הגרעין בקרקע יהיו ידיו נקיות מן גניבה וגזל ואם מימיו גנב איזה דבר אפילו פעם אחת תפסד הסגולה של הגרעין ולא יצא, והנה הוא אומר אליו לתחוב אותו בידו כי הוא היה גנב כל ימיו על כן החזיר הגנב פניו אל המשנה ויאמר לו: בכבוד, תתחוב זה הגרעין בידיך. ויאמר המשנה: לא אכחד כי בהיותי קטן הייתי עושה הוצאות הבית של אבי בידי והייתי מרויח בהוצאות שאחשוב על אבי יותר ממה שהוצאתי ואף על פי שהייתי עדיין קטן בשנים חושש אני פן תפסיד הסגולה כי אין הידים נקיות לגמרי. אח"כ פנה אל שר האוצר ויאמר: בכבוד, תתחוב אתה הגרעין בקרקע. ויאמר: אני שר האוצר שכל חשבון ממון אוצר המלך בידי ושגיאות מי יבין שמא טעיתי בחשבון וכתבתי יותר על חשבון המלך שלא כדת. אז פנה הגנב אל המלך ויאמר: בכבוד, אדוני המלך אתה תתחוב הגרעין. ויאמר המלך: זוכר אני בהיותי קטן ראיתי אצל אבי המלך חוט מרגליות חשוב מאד וגנבתי אותו ממנו לכן גם ידי אינם נקיות, נביא אדם אחר. ואז הגנב הכה הכאה גדולה על פנים של עצמו ויפול על רגלי המלך ויאמר לו אדוני המלך הנה שר האוצר שלך טען על עצמו שידיו אינם נקיות וגם המשנה הודה שגנב מאביו בחשבון הוצאות הבית וגם אתה אדוני המלך אמרת שגנבת מאביך אם-כן למה תתלני על גנבתי אשר העניות לחצה אותי וגנבתי למלאות נפשי כי ירעב. ויבוש המלך ויבן כי בחכמה עשה כל זאת המעשה ויפטרהו; עד-כאן שמעתי.

הנה כי כן גם האדם אם יחטא לו חבירו יחרה אפו עליו ואומר זה ראוי לענשו כך וכך או להרגו על אשר נגע בכבודי בכך וכך, ולמה לא יביט על עצמו אשר הוא חוטא כמה וכמה בכבודו יתברך וצריך שיבוש מאיליו כאשר בוש אותו המלך במעשה הנזכר, וזה-שנאמר "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" רוצה-לומר כשתבא להוכיח את עמיתיך שחטא לך ויחרה אפך בו, הנה תחלה הוכח לעצמך בדברים שבינך למקום כמה וכמה חטאת, ואחר-כך תוכיח את עמיתיך, ואז ודאי לא תשא עליו חטא אלא תמחול לו כי תאמר בלבבך אם אני אפליג עליו בעונש על חטאו לי אם-כך כמה וכמה אהיה חייב עונשין להקב"ה בחטאי בכבודו כמה וכמה, ועל כן ודאי "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ" אף על פי שחטאו לך, לא תעשה להם קימה ונטירה, אלא "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ" בודאי יען שאם הוא חטא לך הנה הוא עשה כמוך כי גם אתה חטאת בכבוד השי"ת, או הכונה אם הוא חטא לך הנה הוא אדם כמוך אבל אתה תבין כי אני ה' ואתה בשר ודם חוטא לי כמה וכמה צריך אתה לקבל נקמה ועונשים כפי ערך העונש שאתה תרצה לעשות לחבירך בנקמתך בחטאו לך. (בן איש חי)
ב. "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'"
במסגרת הרשימה הגדולה של המיצוות המעשיות הכלולות במושג זה של קדושת ישראל, מופיע גם אותו צו חמור, קשה ומקיף: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (יט, יח), עליו הגו הוגי דעות וחשבו אנשי אמונה ומוסר מדורי דורות, ובקשר אליו ידועים ומפורסמים דברי האישיות המרכזית בעולם התורה שבעל-פה ר' עקיבא, שאמר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" - זה כלל גדול בתורה'. כאן המקום לציין כי דבריו הגדולים אלה של ר' עקיבא מוצאים לפעמים ממשמעותם, ומנוצלים על ידי בני אדם המתכוונים מדעת או אפילו שלא מדעת, לרוקן את התורה ואת המיצוות ממשמעותן כעבודת ה', ולהעמידן על תקן של מערכת ערכים אנושיים ומוסריים, שיש להם תוקף ומשמעות ללא קשר אל מעמדו של האדם לפני ה', ואפילו ללא קשר לתודעת מעמדו של האדם לפני ה', כלומר ללא קשר לאמונה הדתית. דברי ר' עקיבא אלה מתפרשים ואפילו בזדון, כאילו הוא מעמיד את מה שניתן לכנות שלמותו-המוסרית של האדם כתכלית התורה כולה, ויש לחזור ולהדגיש כי יש בכך התעלמות זדונית מכוונתו של ר' עקיבא שהיא מאוד ברורה. מן הראוי להדגיש כי פסוק זה עליו מצביע ר' עקיבא, במקורו איננו מופיע בעל שלוש מילים כפי שהוא מפורסם ברבים, אלא הוא בן חמש מילים, ובפרשה שלנו אנו קוראים אותו בשלמותו לאמור: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'". כאן ראוי לשאול ולכן אנו גם שואלים, מה משמעות התוספת הזאת "אני ה'", ומיד ניווכח כי תוספת זו איננה כלל וכלל תוספת, אלא היא למעשה העיקר.

בפרשת "קדושים" חוזרות המילים "אני ה'" שמונה פעמים, והניסוח "אני ה' אלהיכם" חוזר בה שבע פעמים בקשר למיצוות המוזכרות בה, שהן לכאורה הדרכה והנחיה להתנהגות האדם ופעולותיו. כלומר, בחמש-עשרה מן המצוות באה מעין הנמקה או חיזוק של שני ביטויים אלה, וכבר עמדו על כך מפרשי המקרא הסוברים כי הדבר מתיחס להכרת האדם ולתודעתו. רש"י מסכם את הדברים האלה בהדגישו כי "אני ה'" נאמר על דברים המסורים ללב, הוי אומר על אותן מיצוות אשר על קיומן יכול להעיד אך ורק הבוחן כליות ולב, ומכאן שמיצות 'אהבת הרע' כפי שהיא כתובה בתורה, משמעותה בכך שהיא מיצות-ה', ובשום אופן לא במשמעות מוסרית, שהרי ציון והדגשת דבר הקיים בפני עצמו איננו דורש כלל תוספת זו של "אני ה'". יתר על כן, תוספת זו אם היא מכוונת למשהו בעל תוקף מצד עצמו, הרי שהיא חסרת מובן.

אילו דובר על תכונה או פונקציה הטבועה באדם מטבעו, או כגון על חובה המוטלת על האדם, והמתחייבת מטבעו באשר הוא אדם ובאשר הוא יצור תבוני, הרי לא היה בתוספת זו כל טעם. ובמילים אחרות, אילו "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מתחייב היה ממהותו של האדם, בין אם אנו מבינים מהות זו כנתון טבעי, ובין אם אנו מבינים אותה כמה שהאדם מפיק מעובדת היותו יצור תבוני, התוספת "אני ה'" איננה מוסיפה מאומה, שהרי דבר זה תקף מצד עצמו. אולם התורה מנסחת צו זה כפי שהיא מנסחתו, ובכך אומרת לנו במפורש, שאין היא מכירה בחיובים בעלי משמעות דתית אם נובעים הם מטבעו של האדם, בין אם מדובר מטבעו הביולוגי או שמא מטבעו כיצור בעל תבונה.

'ואהבת לרעך כמוך' נאמר על-ידי הוגי דעות והוגים ב'תורת המידות' (אתיקה) בעמים שונים ובתרבויות שונות. בספר אנגלי המביא את מימרותיו של החכם הסיני הקדמון קון-פו-צה, שזמנו הוא כזמנם של אחרוני נביאי ישראל, וכמובן לא היה כל קשר וכל מגע או מידע ביניהם. בספר זה מובאים דבריו שהם ממש כדברי הילל הזקן – 'את אשר לא תרצה שיעשה לך אדם – אל תעשה אתה לאדם'. לפנינו מומחשת בפועל תוספת המילים "אני ה'" למיצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", ובכך מופקע נושא זה מתחום היחסים שבין אדם לאדם, ונכנס לתחום מעמדו של האדם לפני אלוהים שהוא המייחד והמשמעותי במיצוה זו. כל מה שהאדם עושה או מצווה לעשות מבחינת טבעו, כגון על-ידי שרות שהוא משרת את עצמו, בין אם מדובר על עצמו כיחיד, ובין אם מדובר על המין האנושי כולו אשר כל פרט הוא חלק ממנו, כל זה הריהו חסר משמעות דתית לחלוטין. משמעות דתית איננה נובעת אלא מתוך כך שהאדם עובד את ה', ואם אין הוא עושה מה שהוא עושה בחינת עבודת ה', כל זה הריהו חסר-חשיבות מבחינה דתית, אם כי מעשה זה יכול להיות בעל משמעות גדולה מאוד מבחינת תורת מוסר אנושית, אלא שקיימות תורות מוסר אנושיות השונות מאוד זו מזו ולפעמים גם מנוגדות זו לזו. התורה איננה תורת מוסר אלא היא תורת עבודת-ה', ולכן תוקפו של הצו בדבר אהבת-רעך מותנה באותה תוספת "אני ה'" שהיא המייחדת אותו, ור' עקיבא בתור יודע חומש, ידע היטב מה אמר בהדגישו - 'זה כלל גדול בתורה', ובאומרו דבריו אלה ברור היה לו, כי יהודי היודע חומש מכיר את הפסוק לא במקוטע אלא בשלמותו - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'". (ישעיהו)
ג. "קדושים תהיו... איש אמו ואביו תיראו" יט, ב-ג
במאמר הקודם ביארנו את שייכות הציווי "קדושים תהיו" לציווי "איש אמו ואביו תראו". באופן אחר ניתן לבאר זאת על פי דברי חכמינו ז"ל במדרש (ויקרא רבה כד,ו): "למה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים? ללמדך, כל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא קדושה". כלומר, ע"י שאדם גודר את עצמו מן העריות זוכה הוא למעלת הקדושה. והנה, ה"גדר ערוה" עצמו אינו הבסיס ממנו מתחיל האדם בעבודת הבורא, כדי להגיע למעלה הנשגבה הזאת שנהיה גדורים מן העריות צריך תנאי ראשוני של התנהגות בצניעות, והצניעות היא היסוד והבסיס ממנו מתחיל לצמוח אותו "גדר ערוה" מקודש, וממנו יכול האדם להעפיל למעלות נשגבות עד שיזכה להקראות "קדוש". את מידת הצניעות יכולים אנו ללמוד מאברהם ושרה. לאחר שנים רבות של נישואין, פונה אברהם לשרה ואומר: "הנה נא  ידעתי כי אשה יפת מראה את" (בראשית יב,יא) - רק כעת נודע לאברהם ששרה היא אשה יפת מראה, אך בכל שנות נישואיו הוא לא הביט בה, שמחמת הצניעות ששררה במעונם - לא היה היופי החיצוני דבר שראוי להביט עליו. לאור זאת  נוכל לפרש את לשון התורה, "קדושים תהיו" - המטרה הנצבת בפני כל יהודי היא להגיע לדרגת הקדושה, אולם כדי להתחיל לצעוד בדרך הנכונה, ראשית כל עלינו להתנהג בצניעות כמו שהתנהגו הורינו הראשונים  – הם אברהם ושרה שלא נתנו עיניהם ביופי,"איש אמו ואביו תראו" - תראו ותביטו כיצד התנהגו אבותיכם ולכו בדרכם, ורק כך תגיעו למעלת הקדושה. (בן איש חי)
א. "התהילה מביאה את החכם לידי הכרת אחריות מוגברת, ואת הסכל לידי הפקרות"
ב. "האמונה היא למעלה מן הדעת וההשגה"
ג. "אין ירושה טובה מהמוסר"