יום ה כ"ח בסיון
15:10
פרשת כי תצא
א. “כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו אלקיך בידיך ושבית שביו”
משמע שהמלחמה כבר בעיצומה, והלוחם הישראלי רק יוצא אליה, אל המלחמה שכבר קיימת. שאם לא כן, ראוי לכתוב: כי תצא להלחם, שהרי עם ישראל הוא זה שמחליט לפתוח במלחמה כשאי אפשר בדרכי שלום.ברם, סקירה קצרה של מלחמות ישראל ואויביהם תגלה לנו כי כח הניצחון שלנו מונח בידיו של הקב”ה, ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום, וה’ “איש מלחמה” לוחם עבורנו, לא תפול נפש אחת ממחננו. כך היה במלחמת ישראל ומדין, במלחמת ישראל ועמלק, במלחמת סיחון ועוג וכל מלכי כנען, בכל המלחמות הללו לא נחסר מישראל אפילו נפש אחת. נס! ברור מאליו כי בדרכי הטבע אין שום סיכוי שהאויב לא יצלח להפיל מן המחנה אפילו נפש אחת. כלום. כאשר המלחמה מושתתת על טבעיות גם מצד המנצח חייב לספור את הפסדיו ואת קורבנותיו שנפלו במערכה. כידוע אין מלחמה ללא אבידות, אולם הקב”ה הולך לפני המחנה ולוחם עם האויבים, הכל נראה אחרת, הניצחון יהיה ניצחון מוחלט. (עוד יוסף חי)
ב. “גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה”
ידוע משכן הגאווה הוא בשלשה איברים שהם הראש, העיניים והלב, וכתבו המפרשים ז”ל לזה אמר דוד המלך ע”ה “ה’ לא גבה לבי” הרי זה הלב, “ולא רמו עיני” הרי זה העיניים, “ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות” זו הגאווה שבראש. וזה הולך מלמטה למעלה כסדר האיברים, כי בהם דבוק רעל של גאווה הקשה מכל העוונות ולכן העצה לאדם הוא שתמיד יראה ג’ איברים אלו דלים, ואם יהיו אלו דלים שאין בהם גאווה, אז מתפשטת הענווה בכל האיברים ויהיו כלם דלים. (חז"ל)
ג. "וראית בשביה אשת יפת תאר" כא' י'
לשון חכמינו 'אלא' מורה  כי חז"ל הגדירו את השבויה יפת התואר, כאחת שאין בה שום תועלת עצמית אלא כנגד "יצר הרע". הסביר זאת הרב רבי השיל ז"ל, לאור המסופר בגמרא על רבי חייא שהגיב לגבי אשתו שציערה אותו, ואמר: "דיינו, שמצלת אותנו מן החטא ומגדלת בנינו לתלמוד תורה" (יבמות סג) נמצא, שיש באשה שתי מעלות: א. מצילה מן החטא. ב. מגדלת את הילדים לחינוך תורה. ואכן משום שלקיחת אשה יפת תואר נועדה רק להצלה מן החטא ולא לשם גידול הילדים לתורה - לכן תוליד האשה בן רע, בן סורר ומורה, כפי שדרשו חכמים במסכת סהנדרין (כז). ומצינו אצל דוד המלך ע"ה שהוליד את בנו אדוניהו מאשה שבויה יפת תואר, ונאמר בו: "ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית" (מלכים-א א,ו). הסיבה מדוע לא הוכיח את בנו, מפני שידע כי אין להרבות בטענות על בן שנולד מיפת תואר, ומקור קלקולו הרוחני הוא מפני שלא לקח את האשה בכדי לגדל בנים לתורה. כך פירש מהר"י ז"ל. ובזה יבואר דקדוק הלשון 'וראית בשביה אשה יפת תואר', והלא פשוט שהיתר זה אינו מוגבל דווקא לנשים יפות תואר בלבד, והיה צריך לכתוב "וראית בשביה אשה", והיה מובן מאליו מה היא הסיבה השכיחה לקחת דווקא אשה שבויה. ואולם לפי האמור, באה התורה להדגיש את הענין כי מטרת לקיחת האשה היא רק משום אחת מהמעלות שבנשים. המרומז בביטוי "יפת תואר". שהכוונה: אשה המעוטרת בתואר אחד ויחיד בלבד - שהיא מצילה מן החטא. 'ולקחת לך' - אך ורק לתועלת עצמך, בלי שום מחשבה לתועלת הבנים שיוולדו. כך נראה לפרש גם את פשר דבריה של רחל אמנו באמרה ליעקב אבינו ע"ה "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל,א) - רצונה לומר מאחר שהאשה נועדה לשתי מטרות: מצילה מן החטא, ומגדלת בנים לתלמוד תורה, ובהיכרה את גודל קדושתו וצדקותו של יעקב אבינו ע"ה, אשר כידוע לא נפגם בכל 84 שנות חיו בלי אשה, אפילו בחטא קל. אם כן לא נותר בידי רחל אשתו כי אם תפקיד אחד בלבד: לגדל את הבנים לתלמוד תורה- 'ואם אין'- לא יהיו לי בנים, 'מתה אנוכי'- ממילא אין בי שום תועלת ותפקיד, וכאילו אני מתה. בכך אפשר להסביר את המובא בפרשתנו בהמשך הפסוקים: "כי יהיה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה, והיה הבן הבכור לשניאה". יתכן, כי העובדה שרק אחת מנשותיו אהובה לו, מזכה את האשה האחרת, השנואה, ללדת לו את הבן הבכור. כיון שתפקידן מתחלק בהתאם למצבן – מעלת "מצילה מן החטא" מתקיימת באשה אחת (האהובה), ומעלת "מגדלת בניה לתלמוד תורה" תתקיים באשה האחרת. (בן איש חי)
ד. "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך"
כפל הלשון "השב תשיבם" מוסבר היטב על פי המעשה הידוע המסופר במסכת תענית (כה), על אחד שעבר על פתח ביתו של רבי חנינא בן דוסא, והניח שם תרנגולים, אמר רבי חנינא לאשתו שאל להם לאכול מביציהן, וכשגדלו ונתרבו התרנגולים וציערו את בני המקום, הלך ומכרן, וקנה בדמיהם עזים. באחד הימים עבר אותו אדם, ואמר לחברו: "כאן השארתי תרנגולות", שמע רבי חנינא וביקש שייתן לו סימן מובהק, נתן לו סימן ונטל את העזים. ראה שם את המעשה הנפלא אודות העזים שהוליכו דובים על קרניהם. נמצא, כי ההידור במצוות "השבת אבידה" מחייב לפעמים למכור את המציאה, ולקנות דבר אחר המוציאה הרבה פירות ותולדות. כך שההשבה המהודרת כוללת גם קרן וגם פירות ופירי פירות. הווה אומר 'השב תשיבם'- יתכן שתזדמן לפניך מצוות השבה הכוללת כמה וכמה השבות... (עוד יוסף חי)
א. "אין ירושה טובה מהמוסר"
ב. "דרך אמת קצרה וישרה"
ג. "קשוט עצמך ואח”כ קשוט אחרים"