יום ג ג' בתמוז
18:38
פרשת כי תבוא
א. "ונתנך ה' לראש ולא לזנב... כי תשמע אל מצות ה' אלקיך"
מדרגה גבוהה זו של "והיית רק למעלה ולא תהיה למטה", תתפרש יפה על פי דבריהם של הקדמונים, שהסבירו את המאמר הנפוץ ש"ישראל" הוא ראשי תיבות:
י'ש   ש'ישים   ר'יבוא   א'ותיות   ל'תורה.
שמשמעו כי אותיות התורה הן המה השורשים של כל איש ואיש מישראל, שבשורשם הם שש מאות אלף איש, ומעבר למספר זה הם 'ענפים' מאותם השורשים היונקים מאותיות התורה. ובספר "תולדות יוסף" הסביר: אותיות התורה אין בהם תנועה אלא על ידי הנקודות- וישנן אותיות שאין כלל אפשרות לבטא אותם בלי ניקוד, כמו אות אל"ף וכיוצא בזה- וכך מתניעות הנקודות את האותיות ומחיות אותן, כמו הנשמה המניעה את הגוף. לאור הדברים, יצא שלכל איש בישראל בהכרח יש גם בחינת "נקודות". הנקודות מתחלקות לשלוש קבוצות: חיריק, מלאפום, חולם. הנקודות שמתחת לאותיות הן מקבוצת 'חיריק': נקודת מלאפום עומדת באמצע האות: ונקודת חולם מסמלת את הנקודות שמעל האותיות. במקביל לשלוש נקודות אלו ישנן גם שלוש מדרגות אצל ישראל: מטה, אמצע ומעלה- כאשר ישראל יורדים בגלות, הם בבחינת 'חיריק' שהוא  המדרגה התחתונה והירודה: וכשבית המקדש היה קיים זכו להתעלות  למדרגת 'מלאפום' שהיא מדרגת האמצע, אולם לעתיד לבוא נזכה להיות במדרגת 'חולם' שהיא מדרגת מעלה כדוגמת "עטרת" לראש, וכנרמז בנבואת ישעיהו: "והיית עטרת תפארת ביד ה'" (ישעיהו סב, ג) על פי זה הוסיף בספר הנ"ל לפרש את הכתוב בתהילים: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (קכו,א)- כלומר, לעתיד לבוא כשיבוא משיח צדקנו, ועל ידו ישיב ה' את שיבת ציון, הנה עלה נעלה למדרגת ה'חולם', וכל אישי ישראל יהפכו לדרגה  הגבוהה והנעלית ביותר- "היינו כחולמים". עד כאן דבריו הנפלאים. אם כן, כך תתפרש ברכת התורה בפסוק שלפנינו: כאשר תזכה 'ונתנך ה' לראש',עליך לשמור מכל משמר על רום דרגתך הנפלאה והרוממה-'והיית רק למעלה' אך ורק במדרגת ה'חולם' שהיא המדרגה של העתיד לבוא, ואל תרד הימנה. אולם גם אם לא תגיע ליכולת זו- לזכות להיכלל במדרגת החולם – לכל הפחות 'לא תהיה למטה' ועליך להיזהר שלא לרדת למטה לגמרי, אלא בדרגת ממוצע, כמדרגת  השורוק והמלאפום. לכל זה תהיה מסוגל להגיע רק על ידי 'כי תשמע אל מצוות ה' אלוקיך אשר אנוכי מצווך היום'. (אדרת אליהו)
ב. התיקון הנצרך
אילו לא היו חוטאים ישראל וגולים בארצות נכר, היינו זוכים לתקן את התיקון הנצרך ביום אחד של יום טוב. כך גם בחג הפסח וחג הסוכות, אשר המועד נמשך לשבעת ימים, כשהיום הראשון והיום האחרון הם "מקראי קודש" בקדושת יום טוב. הרי בני ישראל משלימים את תיקונם, על ידי קדושת יום אחד בתחילה ויום אחד בסוף המועד, לעומתם, בני חוץ לארץ נדרשים לקדש שני ימים בתחילה ושני ימים בסוף – והדבר רמוז בפסוק: "אחד באחד ייגשו ורוח לא יבוא ביניהם"; והכוונה, כי אימתי יזכו ישראל להרצות את תפקידם לפני ה', ולגשת לפניו 'אחד באחד', ביום אחד בתחילת המועד ויום אחד בסופו, כאשר 'ורוח לא יבוא ביניהם' – רוח הטומאה לא תחטיא את האדם, אז יזכו להיות שרויים על אדמתם, ולקדש את מועדי הקודש 'אחד באחד', בלי לעשות שני ימים בתחילה ובסוף. וכה אמר דוד המלך עליו השלום: "כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלוקי מדור באהלי רשע" (תהלים). רוצה לומר – גם מול העובדה כי בחוץ ישראל ישנם יותר ימי שמחה בימים הטובים שבכל השנה, ביחס לארץ ישראל שבו עושים רק יום אחד ליום טוב, עם כל זה חביב אצלי באותו היום האחד שהוא 'בחצריך', מאלף ימים טובים שאעשה בחוץ לארץ, והסיבה: כי 'בחרתי הסתופף בבית אלוקי מדור באוהלי רשע', בארצות הגויים שאין בהם קדושה. (אדרת אליהו)
ג. “והיה כי תבא אל הארץ אשר ה’ אלקיך נותן לך לנחלה"
ידוע אין והיה אלא לשון שמחה וזה פלא והלא יש בפרשה זו צ”ח קללות, אם כך איזה שמחה יש כאן? אלא רמז לבעל תשובה שעונותיו וזדונותיו נעשים לו לזכיות, כן אמרו חז”ל שהקללות בהיפוך הפסוק יהיו ברכות, והיה כי תבוא, אותיות “תבוא” הן אותיות “אבות”, כלומר שבעל תשובה זוכה בארץ החיים עד אבות העולם, דבר אחר היה כי תבוא אל הארץ אמר דוד המלך עה”ש ביקש מהקב”ה שלשה דברים כאותיות אחת, ואלו הם: ארץ-ישראל, חיי עולם הבא ותורה. אלו שלשה דברים מתנות טובות הן, אבל אי אפשר לאדם לקבל אותם בלי יסורים ובלי נסיונות קשים, אבל כשהאדם לומד תורה באהבה פטור מיסורים (אהבת חיים)
ד. “ובאו עליך הברכות האלה והשיגוך”
זו ברכה עצומה שאין בדומה לה, בדרך כלל גם אם האדם זכאי לברכות התורה, עליך לעשות איזה מאמץ כדי לקבל את השפע העליון, ולראות ברכה במעשה ידיו, כך מכין את עצמו להיות “כלי קבלה” לקבל את השפע היורד-לו-מלמעלה, כענין שנאמר “וברכך.. בכל אשר תעשה” (דברים) וכך אמרו במדרש תהלים (קל”ו) “זהו דרך ארץ”, עושה בידיו והקב”ה מברך מעשה ידיו. יכול יהא יושב ובטל, תלמוד לומר “אשר תעשה”, אלא שבתפילותינו אנו מייחלים לזכות לקבל את ברכת ה’ בנחת ולא בצער, בכבוד ולא בבזיון.

ברם, כאשר נשמע לכל מצוות הבורא, אנו מובטחים בברכה יוצאת דופן: “ובאו עליך הברכות האלה והשיגוך” לא זו בלבד שאינך צריך להתאמץ או לעשות שום דבר, שהרי “ובאו עליך כל הברכות”, הברכות יגיעו אליך בכוחות עצמן, מבלי צורך לטרוח ולחזר אחריהן. אלא שגם אם תרצה לברוח מן העושר והברכה, ואפילו תדחה אותה בשתי ידיים, הרי זו תרדוף אחריך ותשיג אותך בעל כורחך. אך מובן שכדי לזכות לברכה ניסית כזו, מעל ומעבר לכל דרכי הטבע, עלינו להגיע לדרגה של “כי תשמע בקול ה’ אלקיך” להפוך למציאות הנשמעת תמיד תמיד לקול ה’ מבלי לזוז מלעשות רצונו בשום דבר. ולא בכדי לקבל שכר בעולם הזה או בעולם הבא, כך ישיגוני כל ברכות התורה בשפע רב. (עוד יוסף חי)
א. "כבוד האדם להודות על שגיאה"
ב. "מוטב להתפלל בלב נטול מילים, מאשר במילים נטולות לב"
ג. "לפני הנשואים פקח שתי עיניים, ולאחר הנשואים עצום עין אחת"