יום ה כ"ח בסיון
15:05
פרשת וילך
א. "הקהל את העם האנשים והנשים והטף..." לא, יב
"אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן" (חגיגה ג.) לכאורה, לא מובן מדוע באמת יקבלו ההורים שכר על הבאת ילדיהם למעמד ההקהל. אם אכן אין שום תועלת בהבאת הילדים, לא ללמוד ולא לשמוע, אם כן מדוע יקחו שכר עבור הבאתם, בה בשעה שלא תצמח מזה שום תועלת. ואם אכן ישנה איזו שהיא תועלת למה לא גילו לנו זאת חז"ל. אלא, בוודאי יש תועלת בדבר, אך זו איננה תועלת מיידית. מדובר רק ב'השקעה' מצד האבא, אשר מדריך ומרגיל את בנו לאהוב את התורה, ולכן ראוי הוא לקבלת שכר לאחר שההשקעה והמאמץ יניבו פירות טובים, והילד אכן יגדל וירצה להשתתף בכל התקהלות של תורה.ברור שהשכר על  כך ייזקף לזכותם של ההורים,על מה שהם השקיעו בעוד הילד קטן ורך- "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב'ו). נמצא שעל אף שאין שום תועלת מביאתם של הטף- שהרי אינם מבינים כלום-עם כל זה יש תועלת למביאיהם כשבעתיד הילדים יגדלו בדרך התורה ויקבלו על זה שכר. בדומה לזה פירש "בעל "אהל יעקב" את הפסוק "והביטו אחרי משה (שמות לג,ח) שפירשו חכמים (שמו"ר נא, ו) "ומה היו אומרים: אשרי יולדתו של זה". ויש לדקדק שהרי מפשטות הכתוב משמע שהביטו עליו בגנאי, ואילו לפירושם של חז"ל הרי הם שיבחו אותו. אך כוונתם של בני ישראל היתה, שמעלתו הגדולה של משה רבנו ע"ה נבעה מצד 'יולדתו', אשר אימו הצדקנית גידלה אותו מנעוריו בדרך ישרה, ועיקר הפאר והשבח בצדקותו של משה נזקפת אך ורק לזכותה. מכאן אנו למדים עד כמה ניכרת השקעת ההורים בחינוך הילדים,כאשר השכר מובטח להם בעתיד,עת יגיע הזמן אשר הילד הפנים את החינוך בקרבו, ונהייה מורגל באהבת השי"ת ותורתו. עוד יש לפרש:כשכל אבא מביא את ילדיו בהיקהל העם לשמוע דברי תורה, אין ספק כי הדבר כרוך בטרחה ובקושי, כשבנוסף על הדוחק הרב שיש ממילא בין הציבור, צריך כל אבא להחזיק את בנו על גופו, ולהידחק עוד יותר בעת לימוד התורה. וכבר קבעו חז"ל: "אגרא דכלה- דוחקא" (ברכות ו.) השכר להתאספות העם בבתי המדרשות, הוא על הדוחק והצפיפות בנוסף לכך, ידוע הכלל "לפום צערא-אגרא" (אבות ה,ג), ככל שהצער יותר גדול, כך גדל השכר. אם כן, הבאת הבנים המצטרפים עם האבא, גורמת במישרין לתת להם שכר נוסף- 'ליתן שכר למביאיהן' (בן איש חי)
ב. וַיֵּלֶךְ
ו = ששה ימי חול בין ר”ה ליום הכיפורים
י = עשרת ימי תשובה
ל = שלשים יום של אלול
ך = עשרים יום מראש השנה עד הושע”ר בחודש תשרי. (כסא רחמים)
ג. “ואנוכי הסתר אסתיר פני”
עם התקרבותם של ימי משה למות הורה לו ה’ לקרוא ליהושע ולהתיצב יחדיו באוהל מועד, שם נראה אליו ה’ בעמוד ענן ובישר לו את אחת הבשורות הקשות ביותר, ואולי הקשה ביותר, שמצויה במקרא. ה’ אומר: הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבנו, ועזבני, והפר את בריתי אשר כרתי איתו, וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים, והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין א-לוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים. (חז"ל)
א. "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך"
ב. "אבירות לב להיות עז כנמר כנגד המעליבים"
ג. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"