יום ד ד' בכסלו
18:21
פרשת האזינו
א. ה'פשט' והסוד שבתורה
"יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי" לב,ב. דברי התורה, על כל חלקיה, נמשלים ל'מטר' ול'טל'. חלק ה"סוד" דומה למטר: לפעמים אנו מבקשים מטר, בימות הקיץ, אין לנו צורך בו- כך גם העסק בתורת הנסתר, סודות יש לגלות רק למי שראוי ומוכשר לכך, הסוד אינו נחלת הכלל. בסודות התורה יש לדרוש רק בפני אנשים מהוגנים, בעלי השגה ודעת, אבל לאנשים פשוטים שאינם יראי חטא, ואין דעתם מיושבת עליהם, יש להסתיר את ה'סוד'. כמו כן יש צורך-לדון באיזה זמן ראוי לגלות סתרי תורה, כי לא כל הזמנים שווים כמו המטר שאינו דבר תדירי בכל ימות השנה. אולם חלק ה"פשט" דומה לטל: הוא יורד תמיד מדי יום ביומו, ובכל ימות השנה אנו מבקשים על הורדת טל השמים, ללא הפסק. הוא הדין לגבי הפשט שבתורה, אשר הוא שווה לכל אדם בישראל, שעל זה אמרו"כתר תורה מונח בקרן זווית כל הרוצה ליטול יבוא ויטול" (ראה יומא עב.)-וגם אין בו זמנים חלוקים, לעולם יש לנו לעסוק בתורה. וכנגד זה אמר: 'יערוף כמטר לקחי', חלק הסוד שבתורה ירד כמו המטר, אמנם לגבי חלק הפשט 'תזיל כטל אמרתי'. הפשט שבתורה הוא מה שנאמר בצורה גלויה ומפורשת למשה רבינו, ונכתב בתורה. ולכן נקרא 'אמרת' – מה שאמרתי לכם בפירוש- אולם חלק הסוד הוא נסתר ורמוז בתורה, ועל כך דרוש התבוננות נפשית והעמקה שכלית להוציא מתוך הדברים את הסודות הגנוזים בה, ולכן קרוי 'לקחי', כיון שהעוסק בה לוקח באופן הראוי והמועיל, 'לוקח' אותה בכוח שכלו הזך. (אדרת אליהו)
ב. "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" לב, א
פסוק זה פותח את נבואת התוכחה החמורה שהשמיע משה רבינו ע"ה לבני ישראל. אנו מבחינים כי משה פונה בדבריו אל ה"שמים" ואל "הארץ", אולם יש הבדל ביניהם: הדיבורים הישירים נאמרים אל "השמים"-'האזינו השמים ואדברה', והארץ רק שומעת את דברי משה אל השמים, כשדבריו נשמעים לה ממילא- 'ותשמע הארץ אמרי פי'. עלינו להסיק מכאן, עצה נבונה בדרכי התוכחה והמוסר, כיצד נצליח שדברינו יהיו נשמעים ונקלטים בקרב החניכים או מי שזקוקים להוכיחו. לעולם לא נכוון את דברינו ישירות אל האיש הנידון שאליו אנו מתכוונים. אדם זה לא ירצה לעולם לקבל את דברינו, ואדברה- יוסיף שנאה על שנאתו. ועל זה נאמר: "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" (משלי). בבואנו להוכיח את הזולת, לא נדבר אליו, אלא אל איש אחר- חכם- שהוא נקי מכל החסרונות שאנו עוסקים בהן, כך יש סיכוי שה'שומע מן הצד', הנגוע בחסרונות הללו, יאזין ויתבונן בדברים שהוא שומע כעת בחלל האויר, ויקבלם באהבה: 'הוכח לחכם'- את דבריך תשמיע לחכם, אבל בפני ה'לץ',ואז 'ויאהבך'- גם הלץ יהיה נשמע לדברי התוכחה. מעתה, מה הם מסמלים 'השמים ו'הארץ'? 'האזינו השמים' אלו החכמים, אנשי מעלה, המכונים בשם "השמים" מאחר שכל חייהם עסוקים הם במלאכת שמים. אליהם אפנה  בתוכחה – 'ואדברה', אבוא אל החכמים והצדיקים בדיבורי  תוכחה קשים. ומדוע אני פונה אל החכמים, אל השמים הטהורים? 'ותשמע הארץ' כדי שהאנשים החומריים- הנקראים על שם הארץ, שכל מאווייהם רק בענייני הארץ (כלשון חכמינו "עם הארץ"), ישמעו את 'אמרי פי'. מאחר שאינני מוכיח אותם במישרין, ה'דיבורים' הקשים יהפכו לגביהם כ'אמירה' בשפה רכה ונעימה. (בן איש חי)
ג. לב האדם לאדם
ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם. כבר אמרו חז”ל בכמה מקומות “ישראל קרויים ”אדם” ואין אומות העולם קרויים “אדם”. מילת אדם מנוקדת בשני ניקודי קמץ, הגימטריה של קמץ הוא שישה-עשר. כל סימני הניקוד מורכבים מ”נקודות” ו”קווים”, הניקוד קמץ מורכב מקו עליון ולמטה “נקודה”, בספרי הקבלה ישנם חישובי גיאומטריה לכל סימני הניקוד, כאשר ה”קוים” הדומים לצורת אות ו’ מסומלות כמספר עשר. מעתה הקמץ המורכב מנקודה וקו, מאות ו’ ואות י’, חישוב מספרו הוא שישה-עשר. ושני ניקודי הקמץ של אדם עולים יחד שלושים-ושניים כמניין “לב”. לרמוז לנו שבעבודת ה’ של האיש הישראלי, דרוש גם “לב”, שישתף בכל פעולתיו הרוחניות את לבו. עבודה חסרת “לב” אין לה ערך. (בן איש חי)
ד. "ותשמע הארץ"
"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" יש השומע דברי תוכחה ומיד אחרי שמיעתם שוכחים, ויש הזוכר אותם גם לאחר זמן, וזהו שכתוב “לכו בנים שמעו לי” לא רק בשעה שאתם שומעים את דברי, אלא גם כשתלכו ממני ותעסקו בענינכם הארציים הגשמיים שמעו לי, כשישראל שומעים דברי תורה הם בבחינת שמים, וכשעוסקים בענינים גשמיים ארציים הם בבחינת שמים “ותשמע הארץ” גם בלכתכם ממני לעסוק בענינים ארציים תזכרו דברי. (פניני תורה)
א. "מהי הגאווה? שטות שאין בעליה יכול להניחה"
ב. "בכל איש יש דבר יקר"
ג. "ארץ-ישראל, משקה אותה הקדוש ברוך-הוא בעצמו, וכל העולם כלו על-ידי שליח"