יום א כ"ט בתמוז
21:56
פירושים מאת ברכת חיים
א. "כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ" פרשת בשלח
"והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" על ידי שנאזין למצוות ה'- רמ"ח מצוות עשה, ונשמור על כל חוקיו-שס"ה מצוות לא תעשה, אזי נינצל מכל מחלה. ומסיים הפסוק: 'כי אני ה' רופאיך'. יש לפרש, כי ה' יתברך נתן את התורה לישראל מפני שהוא רופא הנפשות, ולשם כך ירדה הנפש לעולם, לקבל כאן בעולמנו את רפואתה ותיקונה המושלם. ואכן בכך התעלינו על אומות העולם, שהם נצטוו אלא בשבע מצוות בני נח, שהם מצוות שכליות בלבד, אולם אנו זכינו לקבל סמים מיוחדים שירפאו לגמרי את הנפש העליונה מחולאיה, על ידי התורה ומצוותיה. כשם שברפואת אדם קיימים שני מישורים: הדברים שאסור לחולה לעשות- להתרחק מהמאכלים המזיקים לו וכדומה, והדברים שהוא חייב לעשות- לקחת סמי רפואה, וכדורי תרופות כדי להתרפא ממחלתו. כך גם ציווה עלינו הקב"ה 365 אזהרות- של לא תעשה, שהם בבחינת "סור מרע", ומצד שני נצטווינו ב-248 מצוות עשה שהם בבחינת "עשה טוב". וזהו שאמר הכתוב 'כי אני ה' רופאך'- שני סוגי מצוות וחוקים הריני מצווה אליכם, כדוגמת הרופא שיש לו שני סוגי ציוויים כדי להבריא את החולה ולהקימו מחוליו. כך גם אתם מסובבים במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, לרפואתכם ותיקונכם.
ב. “בשבעים נפש ירדו אבֹתיך מצרימה" י, כג פרשת עקב
פסוק זה מצטרף לעוד כמה וכמה פסוקי תורה, בהם מוגדרים בני ישראל כיחידה אחת: כאן נאמר 'בשבעים נפש' (במקום בשבעים נפשות); בבראשית נאמר (מו, כז) 'כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים'; בשמות נאמר (יט, ב) 'ויחן שם ישראל נגד ההר'. וכן עוד כיוצא בזה. לעומת זאת, אומות העולם הם נפשות נפשות, אצל עשו שלקח עמו בסך הכל את שלושת נשיו וכמה ילדים, נאמר בו (בראשית לו, ו) 'ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו...'. נבאר בעז"ה את הדברים: מסופר על הרב בעל "עוללות אפרים" שבא לפני המושל בדבר בקשת טובת ליהודי המקום. הכומר, אויב ישראל, דרש מהמושל שלא ישמע לקול הרב, תוך שהטיח אשמה חמורה על היהודים, אשר נאמר בתלמוד שלהם 'אתם קרויים אדם, ואין הגויים קרויים אדם', הם חושבים אותנו לבהמות- ובאים לבקש מאתנו טובות?! ענה הרב בשפה ברורה:”כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו, שאסור לו לגוי ללמוד תורה. יכול הוא לקרוא את הדברים- ולא להבין בהם מאומה! אמת, בנביא נאמר (יחזקאל לד, לא):”אדם אתם", ומזה דרשו חכמינו שאנו קרויים אדם ולא הגויים. אך למה הכוונה? מתוך כל ארבעת שמות הנרדפים: איש, גבר, אנוש, אדם- רק שלושה מהם מצינו בלשון רבים: אישים, גברים ואנשים. מה שאין כן "אדם"- אין אומרים 'אדמים', כי אחד הוא ויחיד, ואין לו רבים. וזו היתה כוונת חכמים: הגויים- אנשים הם, רבים, כי מהו הקשר שבין יושבי העיר הזאת לבני עיר אחרת, מה איכפת לאדם אם שכנו רעב? אבל עם ישראל קרוי אדם, משום שהוא עם אחד ומאוחד. אם יהודי במדינה אחת סובל, יצטער היהודי שגר במקום אחר. אם השכן רעב, נחלץ לעזרתו. מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ- בכך גם עליכם להודות!”. המושל אישר את נכונות הדברים, וציין בשבח את העזרה ההדדית בין היהודים, אשר ראויה היא לקנאה, ואין אצל הגויים כדוגמתה. וכמובן, מילא אחר בקשת הרב, לטובת אחיו היהודים...
א. "אל תכשל בעיניך"
ב. "קשוט עצמך ואח”כ קשוט אחרים"
ג. "הרחמנות היא שורש כל הבריאה"