יום ו ב' בתשרי
13:07
פירושים מאת חז"ל
א. נאה דורש נאה מקיים פרשת בראשית
ועתה בא וראה כיצד מתיישבים בזה דברי הגמרא במסכת יבמות "בן עזאי אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, וממעט הדמות, שנאמר 'ואתם פרו ורבו' אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים ויש נאה מקיים ואין נאה דורש - ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים (שהרי לא נשא אשה כלל) אמר להם בן עזאי: ומה אעשה, שחשקה נפשי בתורה! ולכאורה לא מובן כיצד מענהו של בן עזאי מספקת אותנו, ונחשבת כ'תשובה' לטענת החכמים. והלא סוף סוף, מאיזה טעם שיהיה, הרי בן עזאי בעצמו אינו מקיים את דברי מדרשו אשר דרש! אמנם לפי האמור מובנת היטב תשובתו, ויפה השיב להם במה שאמר: "חשקה נפשי בתורה". כוונתו לומר, שכשם שעל ידי עיסוק בפריה ורביה האדם מתקן את הנשמות כולן, כן מתקן אני על ידי לימוד ועסק בתורה! וממילא אף אני מקיים את התכלית היוצאת מקיום מצוות פריה ורביה, והריני פטור אפוא מקיומה בפועל.
ב. “זאת חוקת התורה.. ויקחו אליך פרה אדמה תמימה” יט, ב פרשת חקת
עלינו לתת את הדעת על האריכות שבה שלמה המלך ע”ה תיאר את מאמציו להבין את פישרה של מצוות פרה אדומה. ולכאורה כך היה צריך לומר: “פרשה של פרה אדומה חקרתי והיא רחוקה ממני”, מהם איפוא הלשונות “שאלתי, פשפשתי, אמרתי אחכמה”? לכל מצוה שבתורה יש הסבר על פי כל הפרד”ס, דהיינו פשט, רמז, דרוש וסוד, ולפי כל דרך ניתן לדרוש את טעמי המצוות. אך לחוקים - כגון פרה אדומה וכדומה, יש רק שלושה דרכים שעל פיהם ניתן לפרש אותם: רמז, דרוש וסוד, שהרי על פי הפשט הם חוקה בלא טעם - שאילו היה להם טעם לפי פשוטו של מקרא - שוב אין הם בכלל חוקה. והנה, במצות פרה אדומה, הקב”ה הסתיר מאתנו אף את שלושת הדרכים הנוספים בהם כן ניתן להסביר אותה, וכמו שדרשו במדרש על הפסוק “ויקחו אליך פרה אדומה”, שה’ אמר למשה: “לך אני מגלה טעמיה ולא לאחרים”. הוי אומר, למרות שעל פי רמז, דרוש או סוד ניתן להבין את מצות פרה אדומה, אך הקב”ה הסתיר את הדבר מעיני הבריות וגילה זאת רק למשה. ובכך ניתן להבין את אריכות לשונו של שלמה המלך ע”ה באומרו “חקרתי, שאלתי, פשפשתי” כשכוונתו לומר: אמנם על דרך הפשט אין טעם למצות פרה אדומה, אך בשלושת הדרכים הנותרים הלא יש לה הסבר, ולכך חקרתי בדרך הרמז, שאלתי בדרך הדרוש ואף פשפשתי בסוד הדברים, אך למעשה לא מצאתי את טעם פרה אדומה ועדיין - “היא רחוקה ממני”.
ג. הגוי הגדול הזה פרשת ואתחנן
רק עם חכם ונבון, הגוי הגדול הזה, בראותם הם כל מה שיתחכמו יראו דבר חסר ואתם כל דברי חכמה שתוציאו מדברי התורה הם שלמים שאינם חסרי כלום. ונראה לרמוז בס”ד מה שקורין אותם "הגוי הגדול" דידוע 'הגדול' רומז לישראל ושאר האצבעות לאומות העולם, כמו שאגודל מובדל משאר האצבעות, כן ישראל כתיב בהו "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב", ולכן קורין אותם 'הגוי הגדול' כי נאה ויאה הדמיון הזה של אגודל להם.
ד. "שופטים ושוטרים תתן לך בשערייך" פרשת שופטים
עבודת אלו האמונים על העם, תלויה בשלימות, והרי אם הם מועלים בתפקידם הם נקראים שוטים. השופט עובד עם הפה, והשוטר עובד עם הראש, לשופטים נוציא את האות פ' נהפך ל"שוטים", לשוטרים נוציא את האות ר' נהפך ל"שוטים".
ה. “גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה” פרשת כי תצא
ידוע משכן הגאווה הוא בשלשה איברים שהם הראש, העיניים והלב, וכתבו המפרשים ז”ל לזה אמר דוד המלך ע”ה “ה’ לא גבה לבי” הרי זה הלב, “ולא רמו עיני” הרי זה העיניים, “ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות” זו הגאווה שבראש. וזה הולך מלמטה למעלה כסדר האיברים, כי בהם דבוק רעל של גאווה הקשה מכל העוונות ולכן העצה לאדם הוא שתמיד יראה ג’ איברים אלו דלים, ואם יהיו אלו דלים שאין בהם גאווה, אז מתפשטת הענווה בכל האיברים ויהיו כלם דלים.
ו. “ואנוכי הסתר אסתיר פני” פרשת וילך
עם התקרבותם של ימי משה למות הורה לו ה’ לקרוא ליהושע ולהתיצב יחדיו באוהל מועד, שם נראה אליו ה’ בעמוד ענן ובישר לו את אחת הבשורות הקשות ביותר, ואולי הקשה ביותר, שמצויה במקרא. ה’ אומר: הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבנו, ועזבני, והפר את בריתי אשר כרתי איתו, וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים, והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין א-לוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים.
א. "מה תועיל פתיחת העין, אם הלב עיוור"
ב. "האמונה היא למעלה מן הדעת וההשגה"
ג. "בטרם תדבר - למד"