יום ד ד' בכסלו
18:35
פירושים מאת מלאך הברית
א. “ויברך אתם משה” לט, מג פרשת פקודי
“מה ברכה ברכן? רבותינו אמרו: ”ה’ אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים” (דברים א, יא), רבי מאיר אומר: “יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם” והם אמרו “ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו” (מדרש תנחומא, פקודי יא). יש לבאר, כי בשתי הדעות של חכמינו ז”ל ישנה משמעות פנימית אחת: משה רבינו בירך את ישראל שיישארו בקדושתם תמיד, ועל ידי כך יזכו לכל ההשפעות הטובות וריבוי זרעם לברכה.

נבאר זאת, על פי דברי הזוהר הקדוש (בראשית ח) שמפרש את הביטוי “מעשה ידיו” על אות ברית הקודש, וכך מתפרשים שם הפסוקים “ומעשה ידיו מגיד הרקיע” (תהלים יט) והפסוק “ומעשה ידינו כוננהו”. והרב “מקדש מלך” מבאר את משמעות ההגדרה “מעשה ידיו”, משום שהתיקון המושלם נעשה בו על ידי מצוות המילה שאדם עושה בו. מעתה, כיוון שעסקו וטרחו בני ישראל בבניית משכן להשראת השכינה, ועל ידי זה יתרבו כמה וכמה מצוות כמו של הקרבת קרבנות, וכל מצוה ומצוה היא תולדה רוחנית רבת משמעות - “תולדותיהם של צדיקים: מצוות ומעשים טובים” (בראשית רבה ל, ו), מדה כנגד מדה ברכם גם משה רבינו ע”ה שתשרה השכינה והברכה בקרב ישראל, וירבו תולדות בבנים צדיקים. וזהו הפירוש הראשון שבמדרש: “ויברך אותם משה”, בירך את “אות” וחתימת הקדושה שבהם, “יוסף ה’ עליכם ככם”, שייצא מכם זרע קודש כמוכם. ובפירוש השני בירכם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם”, שתשרה השכינה באות הנשלם על ידכם, והם לעומתו ברוך יאמרו: ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו - שישפיע השי”ת עלינו אור עליון “ומעשה ידינו”, במצוות המילה “כוננה עלינו, ומעשה ידינו” - גם במצוות הפריעה “כוננהו” - יגלו את החסדים, ואכן נזכה להוליד בנים צדיקים.
ב. "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" יב,ג פרשת תזריע
בספר "תניא" (סימן צה), לאחד מגדולי הראשונים ז"ל, הביא מנהג ישראל שהיו מברכים את הרך הנולד ביום הכנסו לברית "היה אח לשבעה ואב לשמונה", וכתב שם שמנהג זה יסודו בההרי קודש, כפי שמובא במדרש תהלים (פרק ד): "אמר רבי זעירא: שיחתן של ישראל תורה היא, שאין אומרים 'תהא אח לשבעה ואב לשמונה". ובהמשך מביא המדרש שם את ביאור הברכה, שרבי יהושע בן לוי פרש: אב לשמונה- זה אברהם, שהיה אב ליצחק, לישמעאל ובני קטורה שהיו ששה נפשות: זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח. הרי אברהם אב לשמונה, ואח לשבעה זהו יצחק שהיו לו שבעה אחים אלו-ישמעאל ובני קטורה. ורבי שמואל במדרש שם מפרש את כוונת הברכה כך: אב לשמונה הוא ישי אבי דוד שנאמר עליו: "ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמונה בנים" (שמואל א, יז, יב) ואח לשבעה זהו דוד שהיו לו שבעה אחים. והנה במדרש בפרשתנו נאמר: "אשה כי תזריע וילדה זכר", הדא הוא דכתיב "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" (קהלת יא,ב) אמר הקב"ה: אם שמרת ימי נדה- אני נותן לך בן ואתה מלו לשמונה ימים" כלומר, בזכות שבני ישראל שומרים את שבעת ימי הנדה הם זוכים לחבוק בן זכר אותו הם ימלו ביום השמיני. על פי דברי המדרש הללו. נוכל להסביר את פירוש הברכה "תהא אח לשבעה ואב לשמונה" באופן שונה. דהיינו, שבזכות שמירת שבעת ימי הנידה תזכה להיות אח לשבעה, ובזכות המילה שנעשית ביום השמיני תהא אב לשמונה. וכאשר נתבונן בדבר נראה שבאמת הברכה הזאת מבוססת על עדני הצדק וההגיון, ששמירת הנדה היא מצוה שקיימו אותה הוריו של הרך הנימול, ולכן כאשר אנו מברכים את התינוק "תהא אח לשבעה" אנו למעשה מברכים בכך את ההורים, שיזכו לטעת עוד שבעה ארזים בישראל, אך מצות המילה נעשית בגופו של התינוק בעצמו, ומשום כך הברכה מתמקדת בשכר שיזכה אותו תינוק, שהוא בעצמו יזכה להיות אב לשמונה בנים.
א. "נטע הקב"ה באדם שתי אוזניים, שתי עיניים ולשון אחת: שישמע ויראה יותר ממה שידבר"
ב. "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך"
ג. "כל העוסק בתורה בלילה, מושך עליו חוט של חסד ביום"