יום ה כ"ח בסיון
15:02
פירושים מאת מפי השמועה
א. "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" פרשת כי תשא
אמר רבי שמעון חסידא: הראהו קשר של תפילין (ברכות ז). ומה ענין קשר התפילין לתשובת ה' יתברך בנוגע לריצוי העוון של עם ישראל? ברם כשם שבתפילין יוצאות שני רצועות אחד מימין ואחד משמאל, הרצועה הימנית רומזת למידת הרחמים והרצועה השמאלית למידת הדין. מי שעומד ממול המניח תפילין נדמה לו שמידת הדין בנפרד ומידת הרחמים בנפרד, אבל מי שמסתכל מאחור רואה שהאחד קשור בשני. וזהו שרמז הקדוש ברוך הוא למשה: על אף שתהיה מידת הדין מתוחה בעולם, דע לך שמעורבת בה גם מידת הרחמים הן בכלל והן בפרט, וכמובא בזוהר הקדוש. לכן אמר הקדוש ברוך הוא "ופני לא יראו" אל לך להסתכל על מידת הדין בנפרד כפי הנראה לעין, אלא "וראית את אחורי" שתמיד מסתתרת מדת הרחמים אחרי מידת הדין.
ב. “ויקרא אל משה” פרשת ויקרא
הרבי ר’ בונם מפשיסחה ז”ל היה אומר אל ה”אלף זעירא”, כי משה רבנו לא נתפעל כלל מכל ההשגות העליונות שהשיג, אלא נשאר שפל רוח בעיני עצמו, בדומה לאדם פשוט שעומד על גג גבוה, אשר לא יעלה כלל על דעתו להתגאות בזה שהוא גבוה, שכן יודע הוא יפה כי מכח גופו איננו גבוה כל-עיקר ורק הגג מגביה אותו. כך גם משה רבנו, אף כי ידע את רום מדרגתו, היה סבור תמיד כי המעלות אינן של עצמו כלל, אלא הקדוש ברוך-הוא העניקן לו, ולפיכך לא נכנס מעצמו לאהל-מועד עד אשר נקרא לשם.
ג. ”והנה נרפא נֶגע הצרעת מן הצרוע" יד, ג פרשת מצורע
מפורסמת היא הקושיה, מדוע הוצרכה התורה- שכידוע כל מילה בה שקולה ומדודה עד תכלית- לכתוב את התיבות "מן הצרוע", היה צריך לכאורה להכתב "והנה נרפא נגע הצרעת" ואנו נדע בעצמנו שהנגע נרפא מן הצרוע ולא מאדם אחר.

ויש ליישב על פי דברי האלשיך ז"ל בפרשת תזריע, שהסגר המצורע בא כדי לתקן את חטאו- חטא לשון הרע, שדרך מספרי לשון הרע ללכת מעיר לעיר וממקום למקום ולמכור את מרכולתם, הלשון הרע והרכילות, ולכן ציותה התורה להסגיר את המצורע לבל ילך ממקום למקום ובכך יתכפר לו על חטאו. על פי זה נוכל לפרש את כוונת הכתוב "והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע", כאילו נכתב "נרפא נגע הצרעת מן העצור", צרוע- אותיות עצור, ובאה התורה ללמדנו שהסיבה שנרפא נגע הצרעת מאותו האדם היה מחמת היותו עצור, שבכך כיפר על שקודם לכן סובב ממקום למקום וסיפר לשון הרע על אחרים.
ד. "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" פרשת אמור
אפשר ללמוד מזה קל-וחומר, מה כאן שנאמר "אוֹתם" (בניקוד חולם), דורשים בכל זאת את הכתוב כאילו נאמר "אַתם" (בניקוד פתח) וילפינן מזה: אפילו שוגגים, מוטעין ומזידין – הרי על אחת כמה וכמה בפסוק: "בנים אַתם לה' אלהיכם" (דברים יד, א), שנאמר בו בפירוש "אַתם", ודאי שהכוונה היא: "אַתם" – אפילו שוגגים, מוטעין ומזידין – בכל זאת בנים אַתם לה' אלהיכם. (בשם המגיד מקוזניץ זצ"ל)
א. "כל אדם הולך, ואך אמונה תאיר דרכו"
ב. "להצלחה קומץ ידידים, והמון שונאים"
ג. "חברו של אדם – שכלו, ואוייבו - תאוותו"