"יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה"

ידועות ומפורסמות המיצוות בענין יוצאי המלחמה, וכנגדם המשתחררים מחובת היציאה למלחמה כגון: "מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ... וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ... וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ" (דברים כ, ה), ועל כל אחד מאלה אומרת התורה: "יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה".

נושא זה הוא פתח גדול לדיון בנושא ההשגחה הפרטית, ומה פירוש "פן ימות", והאם נגזר עליו שימות או שנגזר עליו שלא-ימות וכו', אולם נעמוד רק על עניין אותם משוחררים עליהם נאמר: "מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" (שם כ, ח), וההנמקה הבאה מיד בהמשך: "וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו, כִּלְבָבוֹ".

בעניין זה קיימת מחלוקת תנאים מעניינת ועמוקה מאוד: רבי עקיבא אומר: "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" - כמשמעו; ר' יוסי הגלילי אומר: "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" - הירא מעבירות שבידו';

כלומר, ר' עקיבא סובר שמדובר באדם שאיננו יכול לעמוד בקשרי מלחמה ולראות חרב שלופה, מה שנהוג לכנותו מוג-לב או בעל רגישות יתירה; מה שאין כן ר' יוסי הגלילי הסובר שמדובר באדם שמצפונו איננו נקי, ואין זה ענין של אומץ לב פיזי בלבד; מכל מקום, ראוי לבני-אדם אלה שכאמור ילכו וישובו לבתיהם, ואל יצאו למלחמות ישראל.

בהמשך הדיון ניתן הסבר לגבי שלושת הפטורים שהוזכרו ראשונים, שלכאורה, אין כל הגיון מדוע יש לפוטרם מחובת המלחמה. על כך אומר ר' יוסי הגלילי שאין הכוונה לפטור אך ורק את אותו אשר מצפונו איננו נקי, אלא אף יש לאסור זאת עליו ולמנוע בעדו מלצאת לקרב; ומוסיף ר' יוסי: 'תלתה לו התורה לחזור על בית כרם ואישה, לכסות על החוזרים שלא יבינו שהוא בעל-עבירה'.

להמחשת הדברים הבה נתאר לעצמנו את הסיטואציה הבאה: הצבא עומד לפני היציאה לקרב, והשוטרים יוצאים ומכריזים בקול: "מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ"; ברור הדבר שאם אמנם יימצאו כאלה שהם יראים ורכי-לבב משום היותם בעלי-עבירה, הרי שהם יהיו נתונים במצב נפשי לא נעים, וייתכן אף שהם יתביישו לצאת משורות הלוחמים, כדי לא להחשף ולגלות עצמם לעיני כל כבעלי-עבירה.

לכן קבעה התורה שיהיו רשאים לצאת משורות הלוחמים גם מי אשר בנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו, ארש אישה ולא לקחה, ואילו ציבור הלוחמים הכשירים לקרב, לא יוכל לדעת את סיבותיהם של המשתחררים, ועל ידי כך תימנע הפגיעה באותם רכי-הלבב שלא יזוהו כבעלי-עבירה ויתביישו ברבים.

נכדו של רש"י - הרשב"ם סבור כי "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" הוא מעין הכללה של הבונה בית-חדש, הנוטע כרם, והמארש אישה, וזאת משום שאנשים אלה אין לבם פנוי למלחמות, אלא נתון לדאגותיהם האישיות העלולות להעיב על מצבם הנפשי, ולמנוע בעדם מלהיות לוחמים שלבם פנוי ליציאה לקרב.